רשלנות רפואית בהיפרדות שליה – איך בודקים עילה לתביעה?

במקרים מסוימים קשה לדעת אם מקרה של היפרדות שליה היה אירוע בלתי נמנע או אם משהו התפספס בדרך. רשלנות רפואית בהיפרדות שליה אינה נקבעת מעצם הופעת הסיבוך, אלא לפי האופן שבו הצוות הגיב למידע שהיה בפניו. יש עילה לתביעה כאשר תלונות, גורמי סיכון או שינויים במצב האם והעובר לא זכו לבירור מתאים, כאשר המעקב היה חסר או כאשר חל עיכוב בהחלטה על יילוד דחוף – ורק אם ניתן להראות שאותו כשל הוא שגרם לנזק או החמיר אותו.

היפרדות שליה היא התנתקות חלקית או מלאה של השליה מדופן הרחם לפני יציאת העובר. המצב עלול לפגוע באספקת הדם לעובר ולסכן גם את האם, ולכן מחייב תגובה רפואית מהירה ומדויקת.

מתי מתעורר חשד לרשלנות רפואית בהיפרדות שליה?

הבדיקה המשפטית מתמקדת בהחלטות שהתקבלו בזמן אמת. נבדק אם התמונה הקלינית חייבה אבחון של היפרדות שליה, ואם הצוות פעל באופן סביר – זיהה מצב שחייב השגחה, בירור או פעולה דחופה והגיב בקצב שהתאים לסיכון.

גורמי סיכון שאמורים להיות מוכרים לצוות

היפרדות שליה יכולה להתרחש גם ללא גורם סיכון ידוע. עם זאת, במקרים מסוימים קיימים כבר במהלך ההיריון נתונים שמחייבים את הצוות להביא בחשבון אפשרות של היפרדות שליה ולהתאים לכך את המעקב והבירור.

• היפרדות שליה בהריון קודם.
• רעלת הריון או יתר לחץ דם כרוני.
• ירידת מים מוקדמת או זיהום תוך-רחמי.
• חבלה, נפילה או מעורבות בתאונת דרכים.
• עישון או שימוש בקוקאין.
• מצבי קרישיות יתר.

עצם קיומו של גורם סיכון אינו מעיד שהתרחשה רשלנות רפואית. בבדיקה המשפטית נבחן האם הגורם היה ידוע ומתועד, האם הוא השפיע על המעקב וההנחיות שניתנו לאישה, ובעיקר האם הצוות התייחס אליו כאשר הופיעו סימנים שיכלו להתאים להיפרדות שליה.

התעלמות מתלונות או מתמונה קלינית מחשידה

דימום נרתיקי, כאב בטן פתאומי או מתמשך, רחם רגיש או נוקשה, צירים תכופים, שינוי בתנועות העובר, ירידה בלחץ הדם או סימנים למצוקה עוברית מחייבים בירור מיידי. החשד לרשלנות מתחזק כאשר תלונות כאלה תועדו אך הוגדרו כבלתי משמעותיות ללא בדיקה מספקת, או כאשר לא נבחנה האפשרות שהדימום מוסתר ואינו נראה כלפי חוץ.

לפי משרד הבריאות, היפרדות שליה מאובחנת בעיקר על סמך התמונה הקלינית, ובדיקת אולטרסאונד לא תמיד תראה את ההיפרדות. לכן, טענה שלפיה הבדיקה הייתה תקינה אינה מסיימת את הבירור המשפטי. יש לבדוק כיצד נשקלו התסמינים, נתוני הניטור, המדדים החיוניים, בדיקות הדם וגורמי הסיכון יחד.

שחרור מהמיון או הפסקת השגחה מוקדם מדי

גם אם בבדיקה הראשונה לא נמצאה היפרדות ודאית, ייתכן שהנסיבות חייבו השגחה או הערכה חוזרת. שחרור יולדת עם תלונות מתמשכות, חבלה, היפרדות שליה בהריון קודם או נתון אחר שהעלה את רמת הסיכון יכול לעמוד במרכז התביעה. במקרה כזה נבדקות סיבת השחרור, ההנחיות שניתנו והאם נקבע מעקב שהתאים למצב.

כשל בניטור או בפענוח המוניטור

כאשר עולה חשד להיפרדות שליה, לרישום רציף ואמין של דופק העובר יש משקל מרכזי. הפסקות ממושכות ברישום, איכות ניטור ירודה שלא תוקנה, פענוח שגוי או אי-העברת המקרה לבדיקת רופא בכיר עלולים לגרום לכך שמצוקה עוברית תזוהה מאוחר. במקרים כאלה לא די לבדוק את סרט המוניטור עצמו, אלא גם מי צפה בו, באילו שעות, מה נרשם ומה נעשה בעקבות כל שינוי.

עיכוב בהחלטה או בביצוע ניתוח קיסרי

גם לאחר זיהוי הסיכון עלול להתרחש כשל בשלב הביצוע. נבדק הפער בין הופעת ההחמרה לבין החלטת הרופא, הקריאה לצוות חדר הניתוח, תחילת ההרדמה וחילוץ העובר. עיכוב יכול לנבוע מהמתנה לבדיקות שלא היו הכרחיות, מחוסר זמינות של צוות או חדר ניתוח, מתקשורת לקויה או מאי-הבנת חומרת המצב. כשלים שמתרחשים מרגע ההחלטה ואילך נבחנים לעומק במאמר בנושא רשלנות רפואית בניתוח קיסרי.

נייר עמדה 15 של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה מנחה להעריך את חומרת הדימום, את מצב היולדת ואת חיוניות העובר, ולשקול יילוד במצבים של אי יציבות אימהית, ניטור עוברי לא תקין או דימום משמעותי. בבדיקה המשפטית נבחן אם ההחלטות שהתקבלו תאמו את חומרת הדימום, מצב היולדת וממצאי הניטור העוברי.

לא כל היפרדות שליה היא רשלנות רפואית

היפרדות שליה עלולה להתפתח בפתאומיות גם בהריון שהתנהל באופן תקין, ולא תמיד ניתן למנוע אותה או לחזות אותה. לכן תוצאה קשה אינה מוכיחה לבדה שהטיפול היה רשלני. כאשר החשד נוגע למעקב, לאבחון או לניהול הסיכון במהלך ההריון, הבדיקה מתמקדת ברשלנות רפואית בהריון. כאשר הטענה נוגעת לניטור, להחלטות הצוות או לחילוץ העובר, הבדיקה מתמקדת ברשלנות רפואית בלידה. אם הצוות העריך את מצב היולדת בזמן, ביצע מעקב מתאים והגיב במהירות לממצאים, ייתכן שלא תהיה עילה לתביעה גם אם נגרם נזק.

לעיתים הטענה היא שהסיבוך כבר התרחש, אך רשלנות באבחון, המשך השגחה או יילוד מהיר יותר היו מונעים את הנזק או מצמצמים אותו.

מה צריך להוכיח בתביעת רשלנות רפואית?

כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית מבוססת נדרשת חוות דעת רפואית שתתייחס לשלושה רכיבים נפרדים:

• סטייה מהטיפול הסביר – מה היה על הצוות לעשות על סמך המידע שהיה זמין בזמן אמת, ומה נעשה בפועל.
• נזק – הפגיעה שנגרמה ליולדת, לתינוק או לשניהם והשלכותיה על חייהם ועל המשפחה. בכלל זה נבחנים נזק מוחי, נכות, צורך בטיפול מתמשך ופגיעה נפשית משמעותית. אם האירוע הסתיים באובדן העובר או התינוק, נבחנות גם נסיבות האובדן והשלכותיו.
• קשר סיבתי – הוכחה שהאיחור או הכשל תרמו לנזק, ולא רק שההיפרדות והנזק התרחשו באותו אירוע.

בית החולים עשוי לטעון שהנזק נגרם מעצם היפרדות השליה, מפגות או מגורם אחר שאינו בשליטתו. מנגד, התביעה צריכה להראות מה היה צפוי לקרות אילו הניטור, ההשגחה או היילוד בוצעו בזמן.

אילו מסמכים יכולים להכריע את התיק?

בתיק כזה, דקות בודדות עשויות להיות חשובות. לכן יש לבנות ציר זמן מהמסמכים המקוריים. בין המסמכים שנבדקים:

• רשומות מעקב ההריון, הפניות, ביקורים קודמים ותיעוד של גורמי סיכון.
• דוח מד״א, רישומי קבלה ומיון, מדדים חיוניים ותלונות שנמסרו לצוות.
• סרטי המוניטור המלאים, רישומי האחיות והרופאים ותיעוד שיחות עם רופא בכיר.
• בדיקות דם, אולטרסאונד, זמני הזמנת חדר ניתוח, הרדמה ותחילת הניתוח.
• נתוני הלידה והתינוק, ציוני אפגר, גזים מחבל הטבור, פעולות החייאה, אשפוז בפגייה ובדיקות הדמיה.
• תיעוד הטיפול באם לאחר הלידה, לרבות עירויי דם, בדיקות קרישה וניתוחים נוספים.

לכל מטופל יש זכות לקבל את מלוא הרשומה הרפואית הנוגעת לטיפול בו, בהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות החולה. הבקשה מוגשת ישירות לבית החולים ולקופת החולים. אין צורך לנמק אותה ואין צורך להודיע מראש על כוונה לתבוע.

בדיקה מוקדמת של המסמכים יכולה לחשוף פערים בין השעות הרשומות, תיעוד חסר או החלטה שאינה מתיישבת עם הממצאים. כאשר חלק מהרשומה אינו קיים, יש לבחון גם את המשמעות הראייתית של החסר ולא להניח שאין דרך לברר את האירוע.

איך בודקים את הקשר בין העיכוב לנזק?

בתביעות בעקבות היפרדות שליה בוחנים בנפרד את הקשר בין הכשל לבין הנזק שנגרם לתינוק ואת הנזק שנגרם לאם. כאשר מדובר בפגיעה בתינוק, נדרש בדרך כלל מומחה במיילדות וגינקולוגיה כדי לבחון את ניהול האירוע, ולעיתים גם מומחה בניאונטולוגיה או בנוירולוגיית ילדים כדי לקבוע מתי וכיצד נגרמה הפגיעה. כאשר האם נפגעה, נבדק האם אבחון, יילוד או טיפול מוקדם יותר היו יכולים למנוע או לצמצם דימום משמעותי, הפרעות קרישה, כריתת רחם או נזק אחר, ולפי סוג הפגיעה עשויה להידרש חוות דעת של מומחה נוסף.

המטרה היא להראות שקיים חלון זמן שבו פעולה סבירה הייתה משנה את התוצאה או מצמצמת את הנזק. בתיק שטופל במשרדנו, בו כשלים בניטור ועיכוב בקבלת החלטות הובילו לשיתוק מוחין, נבחן הקשר בין הכשלים לבין הפגיעה. ההליך הסתיים בפשרה בסך 1.4 מיליון ש״ח. התיק מדגים את החשיבות של ציר זמן רפואי ברור ושל חוות דעת שמקשרת בין הכשל לבין הנזק.

אילו פיצויים ניתן לתבוע?

גובה הפיצוי תלוי בזהות הנפגעים, בחומרת הנזק ובהשלכותיו. במקרה של ילד עם נכות, התביעה יכולה לכלול עזרת צד שלישי, טיפולים רפואיים ושיקומיים, ציוד ועזרים, התאמת דיור ורכב, הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות עתידיות.

כאשר האם עצמה נפגעה, נבחנת תביעה נפרדת משלה. היפרדות שליה עלולה להוביל לדימום מסיבי, להפרעות קרישה, לצורך בעירויי דם, לפגיעה בתפקוד הכליות ובמקרים קשים לכריתת רחם. לצד הנזק הגופני נבחנים גם הנזק הנפשי, ההוצאות, הפסדי השכר והפגיעה בכושר ההשתכרות. כאשר כריתת רחם מונעת הריונות נוספים, נבחנות גם הפגיעה בפוריות והשלכותיה.

כאשר האירוע הסתיים באובדן העובר או התינוק, אופן בחינת התביעה והפיצוי תלוי בשבוע ההיריון, בנסיבות האירוע, בזהות התובעים ובנזק שנגרם להם.

בדיקה משפטית של רשלנות רפואית בהיפרדות שליה

הצעד הראשון הוא לפנות לייעוץ עם עו״ד רשלנות רפואית ולהציג את הרשומה הרפואית והמידע שכבר נמצאים בידיכם, לצד תיאור מסודר של השתלשלות האירועים. אם לאחר העיון הראשוני יתרשם עורך הדין כי תיתכן עילה לתביעה, הוא יסייע בקבלת מלוא הרשומה מקופת החולים, מבית החולים ומכל מוסד שטיפל באם או בתינוק, יבנה ציר זמן ויפנה את החומר למומחה הרפואי המתאים.

לקראת הייעוץ מומלץ לשמור כל מסמך רפואי, צילום או הודעה שנמסרו בזמן האירוע ולרשום את הפרטים שעדיין זכורים. הייעוץ הראשוני במשרד עו״ד עמית אוריה ניתן ללא עלות.

שאלות נפוצות בנושא רשלנות רפואית בהיפרדות שליה

אולי יעניין אתכם גם: 

תיק נוסף של לידה מורכבת וניהול הריון בסיכון גבוה הסתיים בפשרה בסך 1.5 מיליון ש״ח.