רשלנות רפואית בסרטן השחלות יכולה להתרחש כאשר תלונות או גורמי סיכון אינם נבדקים כראוי, כאשר בדיקות מפוענחות באופן שגוי, במהלך ניתוח, בבחירת הטיפול, באי-מסירת מידע הדרוש להסכמה מדעת או במעקב לאחר הטיפול. בכל אחד מהמקרים יש להוכיח שהצוות הרפואי סטה מרמת הטיפול הסבירה ושעקב כך נגרם למטופלת נזק.
- לא כל אבחון מאוחר, סיבוך בניתוח או הישנות של המחלה מעידים על רשלנות. יש להוכיח סטייה מהטיפול הסביר ונזק שנגרם בגללה.
- באיחור באבחון בוחנים את רצף התלונות, גורמי הסיכון, ההדמיה, הפענוח, ההפניה למומחה והמעקב – ולא תוצאה של בדיקה אחת בלבד.
- בדיקת CA-125 אינה מאבחנת את המחלה לבדה: ערך מוגבר יכול לנבוע ממצבים אחרים, וערך תקין אינו שולל סרטן.
מדוע אבחון מוקדם של סרטן השחלות נחשב מורכב?
המונח סרטן השחלות כולל כמה סוגי גידולים. רוב המקרים הם גידולים אפיתליאליים, וחלקם מתחילים למעשה בחצוצרות. סוג הגידול, דרגתו ושלב המחלה משפיעים על הטיפול ועל התחזית הרפואית.
האבחון מורכב משום שבשלבים הראשונים המחלה אינה תמיד גורמת לתסמינים, וכאשר הם מופיעים הם עלולים להיראות כמו בעיות שכיחות במערכת העיכול, בדרכי השתן או בתחום הגינקולוגי.
לכן, לא כל הופעה של אחד מהתסמינים מחייבת מיד חשד לסרטן השחלות. עם זאת, כאשר תלונות חוזרות, נמשכות או מחמירות, ובמיוחד כאשר מצטרפים אליהן גורמי סיכון או ממצאים נוספים, מצופה מהרופא לשקול הרחבה של הבירור או הפניה לגינקולוג. בהליך תביעת רשלנות רפואית בוחנים האם לפי המידע שהיה בידי הצוות בזמן אמת היה מקום להמשיך את הבירור, והאם עיכוב בלתי סביר באבחון גרם לנזק.
אילו תסמינים עשויים להצדיק בירור נוסף?
התסמינים האפשריים אינם ייחודיים לסרטן השחלות, וברוב המקרים הם נגרמים מסיבות אחרות. עם זאת, צירוף של כמה תסמינים, הופעה חדשה שלהם, התמדה לאורך זמן או פניות חוזרות לרופא עשויים לשנות את התמונה הקלינית.
- נפיחות או תחושת מלאות בבטן שאינה חולפת
- כאב מתמשך בבטן התחתונה, באגן או בגב
- שובע מוקדם, ירידה בתיאבון או קושי לאכול
הרופא נדרש לבצע תשאול ובדיקה, לשקול אבחנות אפשריות, להתייחס לגיל ולרקע הרפואי, ולהחליט אם נדרש מעקב, בירור גינקולוגי, בדיקות דם או הדמיה. גם תיעוד ההחלטה והנחיות ברורות למטופלת מתי לשוב לבדיקה הם חלק מהטיפול הסביר.
כיצד מאבחנים סרטן השחלות?
הבירור עשוי לכלול בדיקה גינקולוגית, אולטרסאונד וגינלי, בדיקות דם ובהן CA-125, וכן CT או MRI בהתאם לממצאים ולרמת החשד. כאשר נמצא ממצא חשוד, ייתכן צורך בהפניה לגינקולוג אונקולוג ובתכנון ניתוח או דגימת רקמה. האבחנה הסופית וסוג הגידול נקבעים בבדיקה פתולוגית של רקמה.
חשוב להימנע משתי טעויות נפוצות
הראשונה היא להציג את CA-125 כבדיקה שמאבחנת לבדה סרטן שחלות. הסמן עלול להיות גבוה גם במצבים שאינם ממאירים, ובחלק מהחולות הוא אינו מוגבר. השנייה היא להניח שכל אישה ללא תסמינים הייתה חייבת לעבור בדיקות סקר תקופתיות. נכון להיום אין בדיקת סקר שהוכחה כיעילה לכלל הנשים בסיכון רגיל. לכן בתביעת רשלנות בוחנים את התמונה המלאה ולא בדיקה בודדת.
חשוב להבחין בין הבירור של סרטן השחלות לבין בירור של ממצאים בצוואר הרחם. בדיקות HPV ופאפ וקולפוסקופיה רלוונטיות לצוואר הרחם, ואינן משמשות לאבחון סרטן השחלות. במאמר על רשלנות רפואית בסרטן צוואר הרחם הרחבנו על הבדיקות ועל המעקב אחר תוצאה חריגה.
רשלנות באבחון סרטן השחלות
איחור באבחון הוא אחת העילות המרכזיות בתביעות רשלנות רפואית בסרטן השחלות, אך עצם העובדה שהמחלה התגלתה בשלב מתקדם אינה מוכיחה רשלנות. יש להראות שבזמן אמת היו תלונות, גורמי סיכון או ממצאים שחייבו בירור נוסף, וכי טיפול סביר היה מוביל לאבחון מוקדם יותר ולתוצאה רפואית טובה יותר.
התעלמות מתלונות חוזרות או מתמשכות
פניות חוזרות בשל נפיחות, כאבי אגן, שינויים ביציאות או תחושת שובע מוקדם מחייבות הסתכלות על הרצף. אם כל פנייה טופלה כאירוע נפרד, בלי לבחון את הצטברות התלונות ובלי לקבוע מעקב, ייתכן שהוחמצה הזדמנות סבירה להרחיב את הבירור.
אי-המשך בירור של ממצא חשוד
ציסטה או מסה בשחלה אינן בהכרח ממאירות. עם זאת, מאפייני הממצא, גודלו, שינוי לאורך זמן, גיל המטופלת וממצאים נלווים עשויים לחייב מעקב, בדיקות נוספות או הפניה למומחה. כשל עשוי להתבטא באי-מסירת המלצה, אי-ביצוע מעקב שנקבע או היעדר תגובה להחמרה.
פענוח שגוי או התעלמות מתוצאות בדיקות
לעיתים ממצא חשוד הופיע באולטרסאונד או ב-CT אך לא זוהה, לא הודגש בדוח או לא הועבר לטיפול. במקרים אחרים התוצאה תועדה, אך הרופא המפנה לא בדק אותה ולא פעל בעקבותיה. האחריות עשויה להיבחן הן ביחס לעבודת המפענח והן ביחס לרופא שהיה צריך לעקוב אחר התוצאה.
עיכוב בהפניה לגינקולוג אונקולוג
כאשר שילוב הממצאים מעלה חשד ממשי לממאירות, הפניה מאוחרת למומחה עלולה לדחות את קבלת ההחלטות הנדרשות. נבחן אם מועד ההפניה, רמת הדחיפות והמשך המעקב תאמו את התמונה הקלינית שהייתה ידועה אז.
אי-התייחסות לרקע משפחתי או גנטי
נשאות של מוטציות מסוימות, ובהן BRCA1 ו-BRCA2, וכן היסטוריה משפחתית של סרטן שד או שחלות, עשויות להשפיע על הצורך בייעוץ גנטי, בביצוע בדיקות אונקוגנטיות ובהמלצות להפחתת סיכון. אי-בירור של רקע משפחתי רלוונטי או אי-הפניה לייעוץ במקום שבו הדבר נדרש עשויים להצדיק בחינה, אך גם כאן יש להוכיח מה היה משתנה אילו ההפניה נעשתה במועד.
רשלנות בניתוח סרטן השחלות
ניתוח הוא מרכיב מרכזי בטיפול, ולעיתים הוא משמש גם לקביעת שלב המחלה ולהסרת הגידול. חשד לרשלנות רפואית בניתוח עשוי להתעורר כאשר הניתוח לא תוכנן בהתאם לממצאים, לא בוצע בידי צוות בעל המיומנות הנדרשת, נותרה רקמת גידול שניתן היה להסיר באופן סביר, או נגרמה פגיעה באיבר סמוך עקב ביצוע לקוי.
מנגד, ניתוחים באזור האגן והבטן כרוכים בסיכונים גם כאשר הם מבוצעים כראוי. פגיעה באיבר, דימום, זיהום או צורך בניתוח נוסף אינם מוכיחים לבדם התרשלות. יש לבחון אם הסיבוך היה מוכר ובלתי נמנע או שנבע מחריגה מהטכניקה ומהזהירות המקובלות.
ניתוח מיותר או נרחב מדי
טעות באבחנה או בהערכת ממצא עלולה להוביל לכריתה שלא הייתה נחוצה, ואילו תכנון לקוי עלול להביא לניתוח רחב מהנדרש ולפגיעה מיותרת בפוריות. הבדיקה המשפטית מתמקדת במידע שהיה זמין לפני הניתוח, בחלופות שנשקלו ובשאלה אם היקף הכריתה היה מוצדק.
רשלנות בבחירת הטיפול האונקולוגי
הטיפול בסרטן השחלות עשוי לשלב ניתוח, כימותרפיה וטיפולים ממוקדי מטרה, בהתאם לסוג הגידול, לשלב המחלה ולמאפייניה. סוג הגידול, שלב המחלה, ממצאים פתולוגיים ומולקולריים ומצבה הכללי של המטופלת משפיעים על בחירת הטיפול. עילה אפשרית לרשלנות בטיפול עשויה להתעורר כאשר ניתן טיפול שאינו מתאים לנתונים, כאשר טיפול נדרש נדחה ללא הצדקה, או כאשר לא בוצעו בדיקות שהיו נחוצות לצורך התאמת הטיפול.
פגיעה בהסכמה מדעת ובאפשרות לשמר פוריות
לפני ניתוח או טיפול העלולים לפגוע בפוריות, יש למסור למטופלת מידע על מטרת הטיפול, סיכוניו והחלופות הסבירות, ככל שהמצב הרפואי מאפשר זאת. אי-מתן מידע על האפשרות לשימור פוריות, על היקף הכריתה הצפוי או על חלופה טיפולית רלוונטית עשוי לבסס טענה לפגיעה בהסכמה מדעת או באוטונומיה.
רשלנות במעקב לאחר הטיפול
המעקב נועד להעריך את תגובת המחלה, לזהות סיבוכים ולבדוק חשד להישנות בהתאם למצב המטופלת ולהמלצות הרפואיות. כשל עשוי להתבטא באי-ביצוע בדיקה שנדרשה, בהתעלמות מתסמין חדש, באי-מעקב אחר תוצאה חריגה או בעיכוב בלתי סביר בהמשך הבירור.
כיצד מוכיחים תביעת רשלנות רפואית בסרטן השחלות?
כדי לבסס תביעה יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים. הראשון הוא התרשלות: סטייה מהאופן שבו רופא סביר או צוות סביר היו פועלים באותן נסיבות. השני הוא נזק ממשי. השלישי הוא קשר סיבתי בין ההתנהלות לבין הנזק.
בתביעת איחור באבחון בוחנים אם גילוי מוקדם יותר היה משנה את שלב המחלה, היקף הניתוח, אפשרות שימור הפוריות או סיכויי ההחלמה. בתביעה הנוגעת לניתוח, לטיפול או למעקב משווים בין התוצאה בפועל לבין התוצאה הסבירה אילו הפעולה הייתה מתוכננת ומבוצעת כנדרש.
הבדיקה מתמקדת בשאלות כגון:
- מתי הופיעו לראשונה תסמינים, גורמי סיכון או ממצאים שחייבו פעולה?
- האם הבדיקות פוענחו כראוי והאם ניתן מעקב מתאים?
- איזה נזק היה נמנע אילו הצוות פעל באופן סביר?
מי המומחה המתאים להוכחת רשלנות רפואית בסרטן השחלות?
זהות המומחה תלויה בכשל הנטען: גינקולוג אונקולוג עשוי לבחון את תהליך האבחון והטיפול, רדיולוג עשוי להידרש לפענוח הדמיה, אונקולוג עשוי להעריך את משמעות האיחור, ומומחים נוספים יכולים להעריך נזקי פוריות, נכות תפקודית או נזק נפשי. לעיתים נדרשות כמה חוות דעת.
אילו מסמכים חשוב לאסוף?
- תיק מלא מרופא המשפחה ומרופאי הנשים, כולל הפניות וסיכומי ביקור
- תוצאות בדיקות דם ומעבדה, ולא רק הערכים האחרונים
- דוחות אולטרסאונד, CT ו-MRI וכן קובצי ההדמיה עצמם
- דוחות פתולוגיה, ניתוח ואשפוז
- תיעוד ממרפאות אונקולוגיות וגינקולוגיה אונקולוגית
- תכתובות, פניות למוקדים והודעות המתעדות תלונות או עיכובים בקביעת תורים
- מסמכים על טיפולים, הוצאות, היעדרות מעבודה ופגיעה בתפקוד
לא מומלץ להסתפק בסיכום הרפואי האחרון. לעיתים דווקא בדיקה ישנה, המלצה שלא בוצעה או שינוי בין בדיקות הם שמאפשרים להבין היכן נקטע רצף הבירור.
אילו נזקים עשויים להיכלל בפיצוי?
הפיצוי נקבע לפי הנזק שנגרם בשל הרשלנות, ולא לפי עצם הטעות.
בין ראשי הנזק האפשריים:
- כאב וסבל
- טיפולים וניתוחים עודפים
- פגיעה בפוריות ובאפשרות להורות ביולוגית
- הוצאות רפואיות ושיקומיות
- עזרת הזולת
- הפסדי שכר ופנסיה
- פגיעה באוטונומיה
- נזק נפשי
- קיצור תוחלת חיים
- אובדן סיכויי החלמה
- במקרה של פטירה עשויות להתעורר גם תביעת עיזבון ותביעת תלויים.
אין סכום קבוע לתביעת רשלנות רפואית בסרטן השחלות – היקף הפיצוי תלוי בגיל המטופלת, מצבה לפני האירוע, סוג המחלה, משך האיחור, השינוי בשלב המחלה, הטיפולים שנוספו, הפגיעה התפקודית והכלכלית והיכולת להוכיח את הקשר בין כל אחד מהנזקים לבין ההתרשלות.
כמה זמן אפשר להמתין לפני הגשת תביעה?
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעה אזרחית שאינה במקרקעין היא שבע שנים, אך בתביעות רשלנות רפואית עשויים לחול כללים נוספים הנוגעים למועד גילוי הנזק, לקטינים ולנסיבות מיוחדות. כאשר הטיפול בתביעה מתחיל שנים לאחר התרחשותה קשה יותר להשיג מסמכים, לאתר עדים ולברר את העובדות. לכן מומלץ לפנות לייעוץ מוקדם ככל הניתן.
מה עושים כשמתעורר חשד לרשלנות רפואית?
השלב הראשון הוא פנייה אל עורך דין רשלנות רפואית והצגת רצף האירועים. עורך הדין בודק אם קיים בסיס ראשוני לבירור, אוסף את מלוא התיעוד וממפה את הנקודות שדורשות הערכה רפואית. רק לאחר מכן ניתן להחליט אם יש הצדקה לפנות למומחה כדי לקבל חוות דעת מקצועית.
במשרדנו, עו״ד עמית אוריה מנהל את כל התיקים מ-א' ועד ת' באופן אישי ומלווה את הבדיקה משלב הפנייה הראשונית ועד לקבלת חוות הדעת והחלטה על הגשת תביעה. עם ניסיון של מעל 30 שנה בתביעות רשלנות רפואית מורכבות, הוא בוחן כל מקרה לעומק ופועל יחד עם המומחים הרפואיים המתאימים כדי להבין אם קיימת עילת תביעה ומה היקף הנזק שנגרם.
הפנייה הראשונית לבחינת המקרה אינה כרוכה בתשלום.
שאלות נפוצות
לא. הבדיקה היא חלק ממכלול הבירור ואינה יכולה לשלול או לאשר את המחלה לבדה. גם תוצאה גבוהה אינה בהכרח מעידה על סרטן. המשמעות שלה נקבעת יחד עם התסמינים, הבדיקה הגופנית וההדמיה.
כן, אם האיחור או הטיפול הרשלני גרמו נזק בר-הוכחה, למשל ניתוח רחב יותר, אובדן פוריות, טיפולים עודפים, נכות או הפסדי שכר. עצם ההחלמה אינה מבטלת נזק שכבר נגרם.
ברוב המקרים יש צורך בחוות דעת רפואית כדי להוכיח את ההתרשלות ואת הקשר הסיבתי. לפני שמזמינים חוות דעת מלאה, עורך הדין יכול לבצע בדיקה ראשונית של התיק ולבחון אם קיימת הצדקה להשקעה.
אולי יעניין אתכם גם: