אובדן סיכויי החלמה

מה קורה כאשר טיפול רפואי רשלני או אי מתן טיפול נדרש, פוגע בסיכויי ההחלמה של המטופל?

כידוע, הכלל הראייתי הוא כי לשם הוכחת תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח ברמת הסתברות של מעל 50% את יסודות התביעה, לרבות ההתרשלות, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם.

הובא בפני בית המשפט מקרה, בו הוכחו מעל 50% יסודות ההתרשלות באי איבחון ואי מתן טיפול במועד וכן הוכח קיומו של הנזק קרי אי החלמה ואולם הוכח כי סיכויי ההחלמה מראש היו 30% בלבד. בית המשפט קבע ב"הלכת פאתח", כי יש לפצות את התובע באופן יחסי לסיכויי ההחלמה שאבדו כלומר, 30% מהנזק. נקבע כי הנזק הוא באובדן סיכויי ההחלמה ואלה הוכחו בהסתברות שמעל 50%.

מאז הלכת פאתח, שררה אי בהירות בפסיקה ביחס לשאלה, מה קורה במצב בו הוכח כי סיכויי ההחלמה שאבדו הם מעל 50%. האם גם במקרה זה ינתן פיצוי יחסי בהתאם לשיעור הסיכויים שאבדו לפי הלכת פאתח.

לאחרונה נידונה הסוגיה בבית המשפט העליון (הלכת דנינו) שם נקבע, כי במקרה בו הוכח אבדן סיכויי החלמה של מעל 50% יפסק לתובע פיצוי מלא, בגין כל הנזק שנגרם לו, שכן במקרה זה מתמלאת הדרישה של הוכחת הקשר הסיבתי בין המחדל לבין הנזק בשיעור העולה על 50% לפי כלל ההוכחה הרגיל, ואין מניעה מלפסוק את מלוא הפיצוי מבלי להדרש כלל לדוקטרינת אבדן סיכויי ההחלמה שעוצבה בהלכת פאתח.

הנתבעים הגישו בקשה לדיון נוסף, שטרם נידונה, אך ספק רב אם בית המשפט העליון יחליט להדרש לסוגיה בשנית בהרכב מורחב.