עילת תביעה בגין רשלנות רפואית שגרמה למוות קמה כאשר ניתן להוכיח שהגורם המטפל סטה מרמת המיומנות והזהירות הסבירה, ושקיים קשר סיבתי בין הסטייה לבין הפטירה. הזכות לתבוע נתונה ליורשי המנוח, במסגרת תביעת העיזבון, ולמי שהיו תלויים בו, במסגרת תביעת התלויים.
הקושי הוא שבני המשפחה אינם יכולים לדעת בעצמם באיזה מהמצבים מדובר. ההבחנה בין סיבוך שלא ניתן היה למנוע לבין כשל שהיה אפשר למנוע נעשית על סמך הנתונים שעמדו או שהיו צריכים לעמוד בפני הצוות בזמן אמת, מצבו הרפואי של המטופל לפני האירוע, והשאלה אם טיפול נכון היה מונע את המוות, דוחה אותו או מאריך את החיים. בירור כזה מחייב את הרשומות הרפואיות המלאות ובדרך כלל גם חוות דעת של מומחה רפואי.
עיקרי הדברים
- מוות במהלך טיפול רפואי או לאחריו אינו מעיד כשלעצמו על רשלנות. גם טיפול תקין עלול להסתיים בפטירה.
- תביעת רשלנות רפואית שגרמה למוות מבוססת על שלושה יסודות: התרשלות של הגורם המטפל, נזק, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לפטירה לפי מאזן ההסתברויות.
- גם כאשר המנוח היה חולה קשה לפני האירוע ניתן לתבוע, בין היתר בעילה של אובדן סיכויי החלמה או קיצור תוחלת חיים.
- לאחר הפטירה עשויות לעמוד שתי תביעות נפרדות: תביעת העיזבון, שמגישים היורשים, ותביעת התלויים, שמגישים מי שהיו תלויים במנוח כלכלית.
- הפיצוי בתביעת העיזבון כולל כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והפסדי השתכרות ב"שנים האבודות". תביעת התלויים מכסה את אובדן התמיכה הכלכלית והשירותים שהמנוח סיפק.
- נתיחה שלאחר המוות אינה תנאי להגשת תביעה. את סיבת המוות ניתן לבסס על הרשומות הרפואיות, בדיקות ההדמיה והמעבדה וחוות דעת מומחים.
- תקופת ההתיישנות היא בדרך כלל שבע שנים ממועד היווצרות עילת התביעה, בכפוף לחריגים. איסוף הרשומות וקבלת חוות דעת עשויים להימשך חודשים.
בהמשך נפרט אילו מקרים מעוררים חשד לרשלנות, כיצד מוכיחים את הקשר הסיבתי בין הכשל לבין הפטירה, אילו מסמכים כדאי לאסוף ומי הם הנתבעים האפשריים.
מתי מוות בעקבות טיפול רפואי נחשב לרשלנות?
כדי שאירוע ייחשב לרשלנות רפואית שגרמה למוות, נדרש בדרך כלל להוכיח שלושה יסודות:
- התרשלות: הרופא, הצוות או המוסד הרפואי פעלו באופן שאינו תואם את רמת המיומנות והזהירות שניתן היה לצפות מגורם רפואי סביר בנסיבות המקרה.
- נזק: המטופל נפטר.
- קשר סיבתי: אלמלא ההתרשלות, המוות היה נמנע, נדחה או שהסיכוי למנוע אותו היה גבוה יותר, בהתאם למבחנים המשפטיים החלים על המקרה.
השאלה היא אילו נתונים עמדו או היו צריכים לעמוד בפני הצוות הרפואי בזמן אמת, ומה היה נכון לעשות על פי הידע הרפואי והפרקטיקה המקובלת באותה עת.
לא כל טעות, סיבוך או תוצאה קשה הם רשלנות
גם טיפול נכון עלול להסתיים בפטירה. מחלה יכולה להיות מתקדמת, ניתוח עשוי לכלול סיכונים מוכרים וגם תגובה חריגה לתרופה אינה תמיד צפויה או ניתנת למניעה. לכן עצם העובדה שהטיפול לא הצליח אינה מספיקה להגשת תביעה מבוססת.
מנגד, הגדרה של האירוע כ“סיבוך מוכר” אינה מסיימת את הבדיקה. גם כאשר הסיבוך עצמו מוכר, יש לבדוק אם הסיכון הוערך כנדרש, אם ננקטו אמצעים למניעתו, אם הוא זוהה בזמן ואם ניתן טיפול מתאים לאחר שהתרחש.
מקרים שכיחים של רשלנות רפואית העלולה לגרום למוות
רשלנות שהובילה למוות יכולה להתרחש באבחון, בבחירת הטיפול, בביצועו או במעקב שאחריו. בין הנסיבות השכיחות שבהן מתעורר חשד לרשלנות רפואית:
- איחור באבחון סרטן או מחלה מסכנת חיים, למרות תסמינים או ממצאים שחייבו בירור.
- שחרור מחדר מיון בלי לשלול התקף לב, שבץ, תסחיף, זיהום חמור או מצב חירום אחר.
- רשלנות בניתוח, כגון פגיעה בכלי דם או באיבר סמוך, או איחור בזיהוי דימום וסיבוך לאחר הניתוח.
- מתן תרופה שגויה, מינון לא מתאים או שילוב מסוכן בין תרופות.
- התעלמות מאלרגיה ידועה, מתוצאות מעבדה חריגות או מהחמרה במדדים חיוניים.
- רשלנות בהרדמה, בהנשמה או בניטור המטופל.
- זיהום שלא נמנע, לא זוהה או לא טופל בזמן.
- היעדר מעקב אחר מטופל בסיכון, לרבות לאחר לידה, ניתוח, אשפוז או שחרור הביתה.
- כשל בטיפול בהריון, בלידה או בפג, שהוביל למות האם, העובר או היילוד.
- אי מניעת התאבדות כאשר היה סיכון ממשי ומוכר ונדרשו השגחה או אמצעי הגנה שלא ניתנו.
בכל אחת מהדוגמאות האלה עדיין נדרשת בדיקה פרטנית. השאלה אינה רק “מה השתבש”, אלא האם הצוות היה צריך ויכול לפעול אחרת והאם פעולה אחרת הייתה משנה את התוצאה.
מוות מרשלנות רפואית: תביעות שייצגנו
אי-מתן אנטיביוטיקה ומות יילוד: בתביעה שהגיש משרדנו בעקבות מותו של יילוד נטען כי לא ניתן טיפול אנטיביוטי נגד סטרפטוקוקוס. במקרה כזה הבדיקה מתמקדת ברצף הטיפול: אילו גורמי סיכון וממצאים היו ידועים לצוות, האם הם חייבו טיפול מניעתי או מיידי, האם הטיפול ניתן במועד והאם היה בכוחו למנוע את מות היילוד. התביעה טרם הוכרעה.
שחרור למרות ניטור חריג: במקרה נוסף שבו ייצגנו יולדת, היא שוחררה מבית החולים אף שבניטור העוברי הופיע ממצא שמומחה מטעם התביעה הגדיר בדיעבד כבלתי תקין בעליל. למחרת התברר כי העובר מת ברחם. ההליך הסתיים בגישור ובהסדר פשרה בסך 550,000 ש״ח. המקרה ממחיש מדוע חשוב לבדוק את פלט הניטור עצמו ולא להסתפק בסיכום השחרור. מבחינה משפטית, תביעה בעקבות מות עובר שונה בחלק מרכיביה מתביעת עיזבון בעקבות פטירת מטופל, אך היא רלוונטית ישירות לבחינת רשלנות רפואית שהובילה למוות.
אי-בירור ממצא החשוד לסרטן ריאות: בתביעה שהגיש משרדנו בשם אלמן נטען כי ממצא בבדיקת דימות, שתואר כחשוד לממאירות, לא הוביל לביופסיה ולבירור מיידי. סרטן הריאות אובחן רק בהמשך, והמטופלת נפטרה. לפי חוות הדעת שצורפו לתביעה, אבחון במועד היה עשוי לאפשר ניתוח ולהעמיד את סיכויי ההישרדות על כ-92%, לעומת כ-7% בשלב האבחון בפועל. התביעה טרם הוכרעה.
תביעות רשלנות נוספות שבהן ייצגנו בעקבות פטירה:
- צילום חזה „תקין” שהחמיץ גידול ממאיר בריאה
- כשל רפואי לאחר ניתוח בריאטרי שהוביל למותה של בת 40
- קרע ברחם שהוביל למות התינוקת
- תביעת רשלנות רפואית בעקבות מקרה התאבדות
- תביעת רשלנות רפואית בעקבות התאבדות טרגית
- פיצוי להורי פעוטה שנפטרה עקב רשלנות רופאים
- שחרור חולה מבית החולים ללא בדיקות וגרימת מותה
- הרופאים התרשלו באבחנה ובטיפול והפעוט מת
כיצד מוכיחים שהרשלנות היא שגרמה למוות?
הוכחת ההתרשלות לבדה אינה מספיקה. יש להוכיח קשר סיבתי בינה לבין הפטירה. בתביעת רשלנות רפואית שגרמה למוות נדרש בדרך כלל להראות, לפי מאזן ההסתברויות, שסביר יותר שהמוות נגרם עקב ההתנהלות הרשלנית מאשר שלא.
לדוגמה, אם בדיקת הדמיה פוענחה באיחור והסרטן אובחן חודשים לאחר מכן, צריך לבחון מה היה שלב המחלה במועד שבו ניתן וצריך היה לאבחן אותה, איזה טיפול היה מוצע אז ומה היו סיכויי ההישרדות. אם מטופל נפטר לאחר ניתוח, יש לברר אם המוות נגרם מהמחלה המקורית, מסיבוך בלתי נמנע או מכשל בניתוח ובמעקב.
מה קורה כאשר למטופל הייתה מחלה קשה גם לפני הרשלנות?
מחלה קשה אינה שוללת בהכרח תביעה. הנתבע עשוי לטעון שהמטופל היה נפטר ממילא, ואילו התביעה תבקש להראות שטיפול תקין היה מונע את המוות, דוחה אותו או משפר באופן ממשי את סיכויי ההחלמה.
במקרים מתאימים ניתן לתבוע פיצוי בגין אובדן סיכויי החלמה. זהו נושא משפטי ורפואי מורכב, והפיצוי אינו מחושב אוטומטית. יש לבסס את הסיכוי שאבד באמצעות נתוני המקרה, הספרות הרפואית וחוות דעת מומחה.
האם אפשר להגיש תביעה ללא נתיחה שלאחר המוות?
כן. נתיחה לאחר המוות אינה תנאי להגשת תביעת רשלנות רפואית. ניתן לבסס את סיבת המוות גם בעזרת הרשומות הרפואיות, בדיקות המעבדה וההדמיה, דוחות הניתוח וההרדמה, ניטור המדדים, תעודת הפטירה וחוות דעת מומחים.
עם זאת, היעדר נתיחה עלול להקשות במקרים שבהם קיימות כמה סיבות אפשריות למוות ואין בתיעוד תשובה מספקת. לכן, אם מתעורר חשד ממשי בזמן סמוך לפטירה והאפשרות לבצע נתיחה עדיין קיימת, רצוי לקבל ייעוץ משפטי לפני שמקבלים החלטה בנושא, כדי להבין את משמעותה הראייתית.
ומה אם חסר מסמך רפואי מהותי?
סעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996, מחייב את המטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית ולנהל אותה באופן שוטף ועדכני. כאשר מסמך מהותי חסר, רישום נכתב באיחור או שאין תיעוד להחלטה חשובה, הדבר עשוי לפגוע ביכולת לברר מה התרחש. בנסיבות מסוימות חסר ראייתי שנגרם עקב התנהלות הנתבע עשוי להשפיע גם על נטל ההוכחה, אך לא כל חוסר בתיק מוביל אוטומטית לקבלת התביעה.
מי רשאי להגיש תביעה לאחר מות המטופל?
לאחר פטירה עשויות לעמוד זו לצד זו שתי תביעות שונות:
תביעת העיזבון מבוססת על סעיף 19 לפקודת הנזיקין, שלפיו עילת תביעה שהייתה עומדת למנוח מוסיפה לעמוד לטובת עיזבונו. תביעת התלויים היא עילה נפרדת המעוגנת בסעיפים 78-81 לפקודה ונועדה לפצות בני משפחה הזכאים לכך על הנזק הממוני שנגרם להם עקב המוות.
| סוג התביעה | מי מגיש? | על אילו נזקים היא מבוססת? |
| תביעת העיזבון | יורשי המנוח או מנהל העיזבון | נזקים שהיו למנוח עצמו ועברו לעיזבונו, כגון כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והפסדי השתכרות ב״שנים האבודות״ |
| תביעת התלויים | מי שהיו תלויים במנוח ועומדים בתנאי הדין | הנזק הכלכלי שנגרם להם עקב אובדן התמיכה והשירותים שקיבלו מהמנוח |
יורש ותלוי אינם בהכרח אותו אדם. בן משפחה יכול להיות יורש אך לא תלוי, או תלוי שאינו יורש. כאשר יש חפיפה בין התביעות, יש לערוך את חישוב הפיצוי כך שלא יינתן כפל פיצוי עבור אותו הפסד.
סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, קובע כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו. לצורך הוכחת זהות היורשים והגשת תביעת העיזבון עשוי להידרש צו ירושה, אם אין צוואה, או צו קיום צוואה, אם המנוח השאיר צוואה. אופן הגשת התביעה ומידת המעורבות הנדרשת מכל אחד מהיורשים נקבעים לפי מבנה העיזבון והנסיבות המשפחתיות.
אילו פיצויים אפשר לקבל במקרה של מוות מרשלנות רפואית?
גובה הפיצוי תלוי בגיל המנוח, הכנסותיו, מצבו המשפחתי והרפואי, תוחלת החיים הצפויה, משך הסבל לפני הפטירה ומידת התלות הכלכלית בו.
נזקים הנתבעים במסגרת תביעת העיזבון
- כאב וסבל שחווה המנוח לפני מותו.
- קיצור תוחלת החיים.
- הפסדי השתכרות בשנים שבהן היה צפוי לחיות ולעבוד, המכונים “השנים האבודות”, לאחר ניכוי הוצאות מתאימות.
- הוצאות רפואיות, סיעודיות ואחרות שנגרמו בין האירוע לבין הפטירה.
- הוצאות קבורה ומצבה, בהתאם לנסיבות ולהוכחות.
נזקים הנתבעים במסגרת תביעת התלויים
- אובדן התמיכה הכלכלית שהמנוח היה צפוי לספק.
- אובדן שירותים שהעניק למשפחה או למשק הבית.
עגמת נפש של הקרובים אינה כשלעצמה רכיב פיצוי אוטומטי בתביעת העיזבון או התלויים. במקרים חריגים שבהם בן משפחה סובל נזק נפשי מוכר ועומד בתנאים שנקבעו בדין לניזוק עקיף, עשויה להתקיים עילת תביעה נפרדת.
נגד מי מגישים את התביעה?
זהות הנתבעים נקבעת לאחר בירור חלוקת האחריות. התביעה יכולה להיות מוגשת נגד בית חולים, קופת חולים, מוסד סיעודי או רפואי, ולעיתים נגד גורם רפואי פרטי. במקרים מסוימים מעורבים כמה מוסדות או צוותים לאורך רצף הטיפול.
תפקידו של עורך הדין המייצג את התובעים הוא למפות את רצף האירועים, לקבל את הרשומות הרפואיות מכל הגורמים ולבחון עם מומחים מי סטה מהסטנדרט ומה הייתה תרומתה של כל חריגה לתוצאה.
אילו מסמכים כדאי לאסוף?
כדאי לשמור או לבקש בהקדם:
- תיקי קופת החולים ובית החולים, לרבות הרשומה המלאה ולא רק סיכומי הביקור.
- תוצאות בדיקות דם, פתולוגיה והדמיה, כולל קובצי ההדמיה עצמם.
- דוחות ניתוח, הרדמה, התאוששות, סיעוד וניטור.
- הפניות, מרשמים, תכתובות והודעות מהצוות הרפואי.
- תעודת פטירה, הודעת פטירה וכל מסמך המתייחס לסיבת המוות.
- קבלות על טיפול, עזרה, נסיעות, קבורה ומצבה.
- תלושי שכר, דוחות מס ומסמכים המלמדים על הכנסות המנוח.
- שמות של בני משפחה ועדים נוספים שנכחו בשיחות או הבחינו בהחמרה.
מומלץ גם לכתוב סמוך ככל האפשר לאירוע ציר זמן מסודר: מתי החלו התסמינים, למי פניתם, מה נאמר, אילו בדיקות נעשו ומתי חלה ההחמרה. הרישום האישי אינו מחליף מסמך רפואי, אך עשוי לסייע באיתור פערים ובשחזור האירועים.
איך בודקים אם קיימת עילת תביעה?
1. שיחה ראשונית ומיפוי האירועים
תחילה בודקים מה עורר את החשד, אילו גורמים טיפלו במנוח ומה היה מצבו לפני האירוע. כבר בשלב זה אפשר לעיתים לזהות אם חסרים מסמכים מהותיים.
2. איסוף הרשומות הרפואיות
אוספים את התיעוד מכל המוסדות הרלוונטיים. חשוב לקבל את חומר הגלם המלא, ולא להסתפק בסיכום אשפוז קצר.
3. בדיקה על ידי מומחה רפואי מתאים
המומחה נבחר לפי השאלה המרכזית במקרה: אונקולוג באיחור באבחון סרטן, מומחה לרפואה דחופה במקרה של שחרור ממיון, כירורג במקרה של ניתוח וכן הלאה. לעיתים נדרשות חוות דעת מכמה תחומים.
4. חישוב הנזק ובחירת התובעים
בשלב זה בוחנים את זהות היורשים והתלויים, את קיומה של צוואה ואת הצורך בצו ירושה או בצו קיום צוואה. כמו כן, בוחנים את הכנסות המנוח ואת הנזק הכלכלי שנגרם. לאחר מכן ניתן להחליט אם יש בסיס רפואי ומשפטי המצדיק הגשת תביעה.
5. הגשת התביעה וניהולה
כתב התביעה נתמך בדרך כלל בחוות דעת רפואית. הנתבעים מגישים חוות דעת מטעמם, ובהמשך עשויים להתקיים הליכי גילוי מסמכים, חקירות, משא ומתן או דיון בבית המשפט. במקרים רבים ניתן להגיע לפשרה, אך היא אינה מובטחת ואינה מלמדת לבדה על חוזק התיק.
תוך כמה זמן ניתן להגיש תביעה?
סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, קובעים כי תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, וכי ככלל היא מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. בתביעה בעקבות פטירה אין להניח אוטומטית שהספירה תמיד מתחילה ביום המוות. מועד האירוע הרשלני, מועד גילוי הנזק, מועד הפטירה, זהות התובע והחריגים שבחוק עשויים להשפיע על החישוב.
בחוק ההתיישנות ובפקודת הנזיקין קיימות הוראות מיוחדות הנוגעות, בין היתר, לנזק שהתגלה באיחור, לקטינות, לאי-ידיעת עובדות מהותיות ולעילה שעברה בירושה. החריגים אינם פועלים באותה צורה בכל מקרה, והגשת בקשה לקבלת מסמכים או ניהול משא ומתן אינם בהכרח עוצרים את מרוץ ההתיישנות.
לכן, אם קיים חשד לרשלנות, מומלץ לפנות לבדיקה מוקדם ככל האפשר. בדיקת התיק, איסוף הרשומות וקבלת חוות דעת רפואית עשויים להימשך חודשים.
שאלות נפוצות על רשלנות רפואית שגרמה למוות
לא. ניתן להוכיח את סיבת המוות באמצעות התיעוד הרפואי וחוות דעת מומחים. עם זאת, במקרים מסוימים נתיחה יכולה לספק מידע חשוב, ולכן כדאי לקבל ייעוץ מוקדם כאשר האפשרות לבצע אותה עדיין קיימת.
השלב הראשון הוא לפנות אל עורך דין מומחה לרשלנות רפואית, ולתאר את נסיבות המקרה. במסגרת שיחה ראשונית ללא עלות ניתן להעריך אם קיים חשד המצדיק איסוף מסמכים ובדיקה מעמיקה יותר.
אם לאחר הבדיקה הראשונית עולה שיש בסיס אפשרי לתביעה, ייתכן שיהיה צורך להעביר את החומר למומחה רפואי מתאים. עלות הבדיקה וחוות הדעת משתנה לפי התחום הרפואי, מורכבות המקרה והיקף המסמכים, ובמקרים מסוימים עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים. לפני שמתקדמים, מוסבר למשפחה מה צפויות להיות העלויות ומה סיכויי התביעה.
כן, המצב הרפואי הקודם עשוי להשפיע על הוכחת הקשר הסיבתי ועל גובה הפיצוי, אך אינו שולל תביעה באופן אוטומטי.
תביעות רשלנות רפואית נמשכות לרוב בין שנתיים לארבע שנים, ולעיתים אף יותר. תיק הכולל כמה מומחים, מחלוקת על סיבת המוות או מספר נתבעים עשוי להתארך יותר מתיק שבו העובדות והאחריות ברורות יחסית. רוב התיקים מסתיימים בפשרה ואחרים בהכרעה של בית המשפט.
מה עושים כשמתעורר חשד לרשלנות רפואית שגרמה למוות?
כאשר אדם נפטר לאחר אבחון מאוחר, ניתוח, אשפוז או טיפול תרופתי, וקיים חשד לרשלנות רפואית – הצעד הנכון הוא לאסוף את מלוא התיעוד ולבחון אותו בעזרת עורך דין מומחה לרשלנות רפואית.
עו״ד עמית אוריה, חבר לשכת עורכי הדין משנת 1995 ובעל למעלה מ-30 שנות ניסיון בתביעות רשלנות רפואית מורכבות, מנהל את תיקי המשרד באופן אישי ועובד עם מומחים רפואיים בתחומים הרלוונטיים לכל מקרה.
הניסיון שצברנו במשרד בתביעות מסוג זה מאפשר לנו לזהות את הנקודות שבהן ייתכן שהתרחשו כשלים ולערוך בירור מעמיק של נסיבות המקרה. אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לייעוץ מוקדם לבחינת היתכנות התביעה.