הוגשה תביעה בסך עד 2.5 מיליון ש”ח נגד מרכז רפואי וקופת חולים בטענה כי רשלנות רפואית הובילה להתאבדותה של אישה בשנות החמישים לחייה.

לפי כתב התביעה, המנוחה, שהתמודדה עם בעיות בריאותיות מורכבות וכאבים כרוניים במשך תקופה ארוכה, פיתחה מצב דיכאוני שהלך והחמיר על רקע מצבה הגופני המידרדר. בשנים האחרונות לחייה ביצעה המנוחה מספר ניסיונות אובדניים, כאשר הניסיון האחרון הוביל לפינויה בכפייה לבית חולים.

התביעה מתמקדת בהחלטה לשחרר את המנוחה מבית החולים לאחר שעות ספורות בלבד, למרות היסטוריה אובדנית ברורה וסימני מצוקה נפשית קשה. על פי התביעה, הפסיכיאטר התורן שבדק את המנוחה הסתפק בהערכה שטחית של מצבה והסתמך באופן בלתי סביר על הבטחתה שלא תנסה לפגוע בעצמה שוב.

יום לאחר שחרורה מבית החולים שמה המנוחה קץ לחייה.

בתביעה נטען בהסתמך על חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, כי שחרורה הנמהר של המנוחה מבית החולים היה רשלני באופן קיצוני וחרג מסטנדרט הטיפול המקובל בחולים בסיכון אובדני גבוה.

המומחה קבע בחוות דעתו כי “הצוות הרפואי התעלם ממכלול הגורמים שהציבו את המנוחה בסיכון אובדני גבוה במיוחד”, והוסיף כי “אילו בית החולים היה פועל בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל – דואג לאשפוזה או לכל הפחות דואג לכך שתהיה תחת השגחה עד פנייה דחופה לטיפול נפשי אינטנסיבי – סביר להניח כי התוצאה הטרגית הייתה נמנעת”.

ראשי הנזק בתביעה כוללים בין היתר קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל, אובדן השתכרות בשנים האבודות והוצאות קבורה ומצבה.

התביעה מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע לטיפול במטופלים בסיכון אובדני במערכת הבריאות ואחריות המוסדות הרפואיים למניעת התאבדויות.