התמודדות עם מחלת הסרטן היא המאבק הקשה ביותר שחולה ומשפחתו יכולים לחוות. ברגעים אלו, האמון והתקווה נתונים בידי המערכת הרפואית באופן מוחלט. אנחנו מצפים מהרופאים להיות חומת המגן שלנו, לזהות את הסכנה בזמן ולהעניק את הטיפול המדויק ביותר.
אך מה קורה כשהחומה הזו נסדקת? מה קורה כשחולה מתלונן שוב ושוב על כאב, אך נשלח הביתה עם משככי כאבים בלבד, רק כדי לגלות חודשים לאחר מכן גידול בשלב מתקדם?
רשלנות רפואית במחלת הסרטן היא מחדל שגובה מחיר אנושי כבד, פוגע בסיכויי ההחלמה ומקצר את תוחלת החיים.
לצערנו מקרים כאלה קורים, והדבר היחיד שנותר לעשות מול המערכת הוא לדרוש את הפיצוי הראוי על העוול שנעשה.
כדי לדעת אם המקרה שלכם מצדיק תביעה ואם יש לכם סיכוי במאבק מול המוסד הרפואי, צריך להעמיק במספר שאלות משפטיות ורפואיות – הנה מספר נושאים שיעזרו לכם להבין אם יש בידכם עילה לתביעה:
האם זו טעות או רשלנות רפואית?
לא כל כישלון טיפולי הוא רשלנות, והרפואה, מטבעה, אינה מדע מדויק. עולם המשפט מבחין בצורה ברורה בין "טעות בשיקול דעת סביר" (למשל, כאשר רופא בוחר בפרוטוקול טיפולי אחד מתוך שניים מקובלים, והטיפול אינו מניב את התוצאה המקווה) לבין "התרשלות" (התעלמות מנורות אדומות או סטייה בוטה מהפרקטיקה המקובלת).
כדי לבסס עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בסרטן, מוטל עלינו (התובעים) להוכיח את קיומם של ארבעה אלמנטים משפטיים. מספיק שאחד מהם לא יתקיים – והתביעה תידחה:
#1 חובת הזהירות
זהו אלמנט פשוט יחסית להוכחה, אך יש בו דקויות שחשוב להכיר: ברגע שנוצרו יחסי רופא-מטופל (בקופת החולים, בבית החולים, במרפאה פרטית או אפילו בייעוץ אונליין), קיימת לרופא חובה חוקית ומוסרית לפעול במקצועיות ובזהירות כלפיכם.
חובת הזהירות אינה מסתיימת ברגע שיצאתם מהקליניקה. היא כוללת גם את חובת המעקב. לדוגמה, חובתו של רופא לוודא שבדיקת מעבדה קריטית ששלח אתכם אליה אכן חזרה עם תוצאות, ולעדכן אתכם אם התגלה ממצא מחשיד לסרטן. התירוץ "המטופל לא חזר אליי עם התוצאות" לרוב לא יחזיק בבית המשפט.
#2 הפרת חובת הזהירות (מבחן "הרופא הסביר")
תפקידו של בית המשפט לקבוע האם רופא אונקולוג, רדיולוג או רופא משפחה סביר, באותן נסיבות ובאותו זמן, היה פועל אחרת? אם למשל חולה הגיע עם תסמינים קלאסיים של סרטן המעי הגס (כגון ירידה בלתי מוסברת במשקל ודם בצואה) והרופא הסתפק במתן כדורים לטחורים מבלי להפנות לקולונוסקופיה דחופה – קיימת כאן סטייה ברורה מרמת הזהירות הנדרשת. הפרטים המרכזיים שנבדקים בבית המשפט הם:
- הפרקטיקה המקובלת: האם הרופא פעל לפי ההנחיות הקליניות המעודכנות של האיגודים האונקולוגיים בישראל ובעולם נכון לאותו מועד?
- האמצעים הזמינים והשימוש בהם: האם עמדו לרשות הרופא בדיקות הדמיה (CT, MRI, אולטרסאונד) והוא בחר שלא להשתמש בהן משיקולי תקציב הקופה או חוסר תשומת לב, למרות תלונות מחשידות?
- התייעצות עם רופאים מומחים: האם רופא המשפחה ניסה לאבחן את הבעיה בעצמו במשך חודשים, במקום להפנות את החולה לרופא מומחה (כירורג שד, גסטרואנטרולוג או רופא עור)?
- מבחן זמן אמת ולא על פי "חוכמה בדיעבד": בית המשפט בוחן את החלטות הרופא לפי המידע שהיה מולו בזמן הבדיקה, ולא לפי הידיעה שהתגלתה מאוחר יותר על המצאותה של המחלה.
#3 הוכחת הנזק
גם אם הרופא התרשל בצורה חמורה, ללא הוכחת נזק – אין עילת תביעה. בתיקי רשלנות רפואית בסרטן, הנזק אינו עצם קיום המחלה (שכן הרופא לא "הדביק" את המטופל בסרטן), אלא ההחמרה שנגרמה בעקבות המחדל. ה"נזק" יכול לכלול:
-
- התפשטות המחלה: החמרה במצב הגידול ומעבר משלב מוקדם ומקומי לשלב גרורתי.
- החמרת סוג הטיפול: צורך בטיפולים אגרסיביים וקשים יותר. למשל, חולת סרטן שד שיכלה לעבור ניתוח משמר שד (הוצאת הגוש בלבד) לו הייתה מאובחנת בזמן, אך נאלצה לעבור כריתה מלאה, בתוספת טיפולי כימותרפיה קשים בשל האיחור.
- נזקים נלווים בלתי הפיכים: פגיעה באיברים סמוכים עקב ניתוח מסובך יותר, או פגיעה בפוריות עקב צורך בכימותרפיה אגרסיבית.
- קיצור תוחלת החיים או פטירה מוקדמת.
#4 הקשר הסיבתי
מוטלת עלינו חובת ההוכחה כי הנזק נגרם בגלל המחדל הרפואי ועל מנת להוכיח זאת ניעזר בחוות דעת של מומחים רפואיים בכירים.
בעולם המשפט זה נקרא "מבחן האלמלא": אלמלא התרשלות הרופא, האם מצבו של החולה היה טוב יותר? אם לדוגמה נצליח להוכיח (על ידי ניתוח קצב גדילת הגידול לדוגמה) שהאיחור בן השנה באבחון הוא זה שגרם לירידה הדרסטית בסיכויי ההחלמה מ-85% ל-20% – קיימת עילה משפטית חזקה וברורה לפיצוי משמעותי. מנגד, אם חברות הביטוח יוכיחו שהגידול היה מזן אגרסיבי ואלים במיוחד, ושגם אבחון מוקדם בחודשיים לא היה משנה את הפרוגנוזה הרפואית – יהיה קשה מאוד לנצח בתיק.
מחדלים נפוצים באבחון וטיפול בסוגי סרטן שונים
כדי להבין אם יש לכם עילה, עלינו לבחון את המקרה לפי סוג הסרטן והפרוטוקול המקובל בו.
רשלנות רפואית בסרטן השד
סרטן השד הוא השכיח ביותר בקרב נשים ועומד במרכזן של תביעות רבות. המחדלים הנפוצים בתחום רשלנות רפואית סרטן השד כוללים:
- פענוח שגוי של ממוגרפיה: הגדרת גוש כ"ציסטה שפירה" תוך התעלמות מממצאי בדיקות מחשידים אחרים, ללא המלצה להמשך בירור פולשני (כמו ביופסיה), שעשוי היה לשנות את האבחנה.
- אי-התייחסות למבנה שד צפוף: אי-יידוע המטופלת כי בדיקת הממוגרפיה מוגבלת ביעילותה במבנה שד צפוף, ואי-הפנייה לבדיקה משלימה (כמו אולטרסאונד).
- שאננות בשל גיל צעיר: נטייה של רופאים לבטל תלונות של נשים צעירות על גושים בטענה כי "בגיל הזה הסיכוי לממאירות נמוך", מבלי לבצע בירור רפואי מלא.
רשלנות רפואית בסרטן צוואר הרחם
כשלים נפוצים של רשלנות רפואית בסרטן צוואר הרחם כוללים תוצאת HPV או פאפ חריגה שלא הובילה לבירור ולמעקב מתאימים, עיכוב בקולפוסקופיה או בביופסיה, וטעות בפענוח משטח או ביופסיה.
רשלנות רפואית בסרטן המעי הגס
זהו סרטן שניתן למנוע כמעט לחלוטין באמצעות גילוי מוקדם. במסגרת בחינת חשד לרשלנות רפואית נבדקים, בין היתר, המצבים הבאים:
- דימום רקטלי: ייחוס הדימום לטחורים באופן אוטומטי מבלי לבצע בדיקה רקטלית או קולונוסקופיה.
- בדיקת דם סמוי: התעלמות מתוצאה חיובית של דם סמוי בצואה.
- היסטוריה משפחתית: אי-הפניה של מטופלים בקבוצת סיכון לבדיקות סקר תקופתיות.
רשלנות רפואית בסרטן הריאות
פעמים רבות גידול בריאה נצפה ב"טעות" בצילום חזה שנעשה למטרה אחרת (לפני ניתוח או עקב דלקת ריאות). רשלנות מתרחשת כשהרופא שרואה את הצילום לא מציין את הממצא החשוד בסיכום, או כשהמטופל לא מעודכן על הצורך ב-CT חזה דחוף.
רשלנות רפואית במלנומה (סרטן העור)
במקרה הזה, רשלנות יכולה להיות הסרה של שומה חשודה ללא שליחתה לביופסיה, או אבחון שגוי של שומה כממצא אסתטי גרידא מבלי לבצע בדיקת דרמוסקופיה יסודית.
רשלנות רפואית בסרטן הערמונית
כשמדובר בסרטן הערמונית, רשלנות רפואית נובעת לרוב משאננות רפואית:
- התעלמות ממדדי PSA: אי-מעקב אחר עלייה בערכי החלבון בדם או ייחוסם לדלקת בלבד ללא המשך בירור (ביופסיה או MRI).
- ויתור על בדיקה ידנית (DRE): פספוס גידולים שניתנים למישוש אך אינם גורמים לעלייה ב-PSA.
- מעקב פעיל לקוי: כשל בניהול המעקב השוטף, המאפשר לגידול מקומי להפוך למחלה גרורתית בעצמות בזמן שהרופא "ממתין".
המונח המשפטי "אובדן סיכויי החלמה" ומשמעותו בתביעה
בתיקי רשלנות רפואית סרטן, לעיתים קשה לומר ב-100% שהמטופל היה מבריא. כאן נכנס עקרון "אובדן סיכויי החלמה". נניח שבגלל איחור של שנה, סיכויי ההחלמה של חולת סרטן שד ירדו מ-90% ל-40%. במקרה כזה, גם אם היא עדיין בחיים או למרבה הצער נפטרה, ניתן לתבוע על ה-50% ש"נגזלו" ממנה. הפיצוי יחושב כחלק יחסי מהנזק הכולל. זהו כלי משפטי המאפשר להשיג צדק גם במקרים רפואיים מורכבים.
תיק רפואי ש"נפל בין הכיסאות" זהו מחדל מנהלתי
בעידן המחשוב, חלק גדול מהרשלנות הוא בכלל מנהלתי:
- בדיקות מעבדה שלא נקראו: בדיקה שחזרה מהמעבדה עם ערכים חריגים, אך אף רופא לא פתח את הקובץ.
- חוסר תקשורת בין מחלקות: רדיולוג כותב בדו"ח "חשד לממצא ממאיר, מומלץ בירור דחוף", אך רופא המשפחה או האונקולוג לא מעדכנים את המטופל.
- אי-זימון למעקב: מטופל שהיה אמור להגיע לביקורת כעבור חצי שנה ולא זומן, מה שהוביל לכך שהגידול חזר והתפשט ללא הפרעה.
רשלנות רפואית בטיפול בסרטן
במקרים רבים המחדל מתחיל דווקא בשלב הטיפולי, לאחר שאובחנה המחלה, כאשר האסטרטגיה הרפואית שנבחרת אינה תואמת את מצבו של המטופל או את הידע הרפואי המעודכן ביותר. רשלנות רפואית בטיפול היא מורכבת להוכחה, שכן היא דורשת צלילה לפרוטוקולים רפואיים אונקולוגיים סבוכים. אלו הם המקרים הנפוצים ביותר:
מינון שגוי וטעויות במתן תרופות
טיפולים כימותרפיים הם למעשה "רעלים מבוקרים" שנועדו להרוג תאי סרטן, אך הם בעלי חלון טיפולי צר מאוד. רשלנות במינון יכולה להתבטא בשני כיוונים:
- מינון יתר: טעויות אנוש בחישוב המינון (שנעשה לרוב לפי שטח פנים של גוף המטופל) עלולות להוביל להרעלה חמורה, קריסת מערכות, פגיעה בלתי הפיכה בשריר הלב, בכליות או במערכת העצבים, ואף למוות מהיר שאינו קשור למחלת הסרטן עצמה.
- מינון חסר: מתן מינון נמוך מדי שאינו מצליח למגר את הגידול, מה שמאפשר לסרטן לפתח עמידות לטיפול ולהתפשט לאיברים נוספים, תוך גזילת זמן יקר מהחולה.
פרוטוקול טיפולי שגוי או מיושן
עולם האונקולוגיה מתקדם בקצב מסחרר. רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הצוות הרפואי דבק בפרוטוקולים ישנים ושמרניים, בזמן שקיימות חלופות מתקדמות הרבה יותר:
- אי-התאמה של טיפול ביולוגי או אימונותרפיה: כיום, סוגי סרטן רבים מטופלים באמצעות תרופות "חכמות" המזהות את המטען הגנטי של הגידול. רשלנות היא הימנעות ממתן תרופות אלו כשהן כלולות בסל הבריאות, או אי-ביצוע בדיקות גנטיות מקדימות שנועדו לקבוע האם המטופל יגיב לטיפול מסוים.
- טיפולים משולבים: כשל בתכנון השילוב בין הקרנות, כימותרפיה וניתוח, שמוביל לכישלון הטיפול הכולל. לדוגמה: במקרה של ניתוח להסרת גידול בו התכנון הניתוחי נעשה בצורה לא מספקת או נערך תוך שימוש בטכניקות לא מתאימות למקרה וכתוצאה מכך נפגעו אזורים חיוניים במוח – זהו מקרה של רשלנות רפואית בטיפול בגידול במוח.
רשלנות כירורגית בניתוחים אונקולוגיים
ניתוח להסרת גידול ממאיר הוא הליך רפואי שדורש מיומנות כירורגית גבוהה מאוד. רשלנות בניתוח היא מהמחדלים הקריטיים ביותר. אלו מקרי הרשלנות הנפוצים:
- אי-הוצאת "שוליים נקיים": המנתח מחויב להוציא את הגידול יחד עם שוליים של רקמה בריאה מסביב כדי להבטיח שלא נשארו תאים סרטניים. השארת שוליים נגועים, מבלי לבצע ניתוח חוזר או טיפול משלים דחוף, מובילה לחזרה אלימה ומהירה של המחלה באזור המנותח.
- פגיעה רשלנית באיברים סמוכים: פגיעה בכלי דם מרכזיים, עצבים או איברים חיוניים במהלך הניתוח, שאינה נובעת מסיבוך טבעי של הפרוצדורה אלא מחוסר זהירות או חוסר מיומנות.
רשלנות במעקב לאחר טיפול
גם כשטיפול מסתיים ב"הצלחה", המטופל נמצא בסיכון גבוה לחזרת המחלה. רשלנות רפואית בסרטן פעמים רבות באה לידי ביטוי בחוסר מעקב הולם:
- אי-ביצוע בדיקות דם או הדמיה תקופתיות לפי הפרוטוקול המקובל.
- התעלמות מתלונות חדשות של מטופל "מחלים" (כמו כאבי עצמות או קוצר נשימה), שמתגלות בדיעבד כחזרה גרורתית של המחלה.
המשמעות הכלכלית של התביעה (ראשי הנזק והפיצויים)
תביעות בגין רשלנות רפואית סרטן נחשבות לתביעות בעלות ערך כלכלי גבוה במיוחד במערכת המשפט. הסיבה לכך היא שהנזק שנגרם בשל איחור באבחון או טיפול רשלני הוא לעיתים קרובות נזק קטסטרופלי – כזה שמשנה את עתידו הכלכלי של המטופל ושל משפחתו לצמיתות. הפיצוי אינו "קנס" לרופא, אלא נועד להשיב את המצב לקדמותו ככל הניתן ולספק משאבים למלחמה על החיים.
הפיצוי הכולל, שיכול להגיע לסכומים של מיליוני שקלים, מורכב מחישוב דקדקני של מספר "ראשי נזק":
1. כאב וסבל
זהו ראש נזק שנועד לפצות על הפגיעה הנפשית, החרדה הקיומית, הטיפולים המייסרים (כמו כימותרפיה והקרנות) והפגיעה באיכות החיים. בתביעות רשלנות רפואית סרטן, בשונה מתאונות דרכים, הפיצוי על "כאב וסבל" אינו מוגבל בתקרה קבועה בחוק, והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. ככל שהסבל היה ממושך יותר והטיפולים היו אגרסיביים יותר עקב הרשלנות, כך גובה הפיצוי יעלה.
2. הפסדי השתכרות, פנסיה ותנאים סוציאליים
זהו לרוב המרכיב הכספי הגדול ביותר בתביעה, במיוחד כשמדובר באנשים בגיל העבודה. החישוב כולל:
- הפסדי שכר בעבר: מהרגע שבו המטופל נאלץ להפסיק לעבוד ועד יום הגשת התביעה.
- אובדן כושר עבודה לעתיד: חישוב אקטוארי של השכר שהחולה היה אמור להרוויח עד גיל פרישה (67 לגברים, 62-65 לנשים) אלמלא הרשלנות.
- אובדן זכויות פנסיוניות: הפסד ההפרשות לפנסיה וקרנות השתלמות שנמנעו מהמטופל עקב הפסקת עבודתו.
3. עזרת צד ג' (סיעוד וסיוע במשק הבית)
חולי סרטן זקוקים לעיתים קרובות לסיוע אינטנסיבי. ראש נזק זה כולל:
- תשלום עבור מטפלים צמודים או אחיות פרטיות.
- מימון עזרה בניהול משק הבית (ניקיון, בישול, קניות) שהחולה אינו מסוגל לבצע.
- פיצוי עבור בני משפחה שנאלצו להפסיק את עבודתם או לצמצמה כדי לטפל ביקיריהם – בתי המשפט מכירים בכך שהטיפול של בן משפחה הוא "עבודה" לכל דבר ושווה כסף.
4. הוצאות רפואיות, ניידות ושיקום
רשלנות רפואית בסרטן מאלצת מטופלים רבים לפנות למסלולים יקרים כדי להציל ולשקם את חייהם:
- תרופות מחוץ לסל: מימון תרופות אימונותרפיות או ביולוגיות חדשניות שעלותן עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש.
- ניידות: החזר על נסיעות מרובות לטיפולים, חניות, ולעיתים רכישת רכב מותאם במקרה של נכות.
- התאמת דיור: במקרים של פגיעה פיזית קשה, מימון שיפוצים להנגשת הבית.
5. קיצור תוחלת חיים ("השנים האבודות")
זהו פיצוי ייחודי ומורכב הניתן במקרים בהם הוכח רפואית כי כתוצאה מהרשלנות, תוחלת החיים של המטופל קוצרה. הפיצוי ניתן על אובדן הנאות החיים באותן שנים שנלקחו מהמטופל, וכן על אובדן ההשתכרות באותן "שנים אבודות" (שבהן המטופל היה אמור לעבוד אך למרבה הצער לא יהיה בחיים).
6. הוצאות ליווי משפטי וחוות דעת
ניהול תיק רשלנות רפואית דורש השקעה כספית בחוות דעת של מומחים בכירים (אונקולוגים, רדיולוגים וכד'). במסגרת פסק הדין או הפשרה, נדרשים הנתבעים (בתי החולים או קופות החולים) להחזיר לתובע את עלויות המומחים ושכר טרחת עורך הדין.
כיצד מתנהלת תביעת רשלנות רפואית סרטן בפועל?
ניהול תביעה בתחום זה אינו דומה לשום הליך נזיקי אחר. מדובר במאבק משפטי ורפואי סיזיפי הדורש אורך רוח ושליטה מלאה בפרטים הקטנים ביותר. התהליך הוא מרתון ממושך, לא ספרינט, והוא דורש מומחיות ספציפית ורב-תחומית המשלבת משפט, רפואה ואסטרטגיה. מומלץ כמובן לבחור עורך דין רשלנות רפואית מנוסה שבקיא במורכבות המשפטית והרפואית ושילחם להוצאת הצדק ומיצוי זכויותיכם. אלו שלבי הניהול של התיק:
#1 איסוף החומר הרפואי
השלב הראשון והקריטי ביותר הוא הזמנת התיק הרפואי המלא מכל המוסדות הרלוונטיים (קופות חולים, בתי חולים, מרפאות פרטיות ומכוני דימות). עורך דין מיומן לא יסתפק רק בסיכומי המחלה הלקוניים, אלא יחפש את מה שניתן לכנות "הראיות השקופות":
- רישומי המחשב: במערכות הרפואיות המודרניות, כל פעולה מתועדת. לעיתים הרישום חושף שרופא פתח את תוצאות בדיקת ה-CT רק שבועות אחרי שהגיעו, או שהסתכל בתיק למשך שניות ספורות בלבד – זמן שאינו מספיק לפענוח מעמיק.
- תכתובות פנימיות: הערות של אחיות, טפסי הסכמה ויומני מעקב שלעיתים חושפים חוסר עקביות בין מה שנאמר למטופל לבין מה שנרשם בפועל.
- דימות מקורי: שליחת הדיסקים (CT/MRI) של המטופל לבדיקה חוזרת של רדיולוג מומחה מטעמנו כדי לבדוק האם הממצא "זעק" לעין מקצועית כבר לפני חודשים.
#2 בניית התשתית הרפואית: חוות דעת מומחה
תביעה בגין רשלנות רפואית בסרטן היא "קרב של מומחים". לא ניתן להגיש תביעה ללא חוות דעת חתומה על ידי רופא מומחה (אונקולוג בכיר, כירורג או רדיולוג). המומחה נדרש לענות על שתי שאלות מרכזיות:
- שאלת האחריות: היכן בדיוק חרג הרופא מהפרקטיקה המקובלת? (למשל: "רופא סביר היה מחויב להזמין ביופסיה לאור גודל הממצא").
- שאלת הנזק והקשר הסיבתי: המומחה מבצע חישוב של סיכויי ההחלמה שאבדו. הוא יסביר לבית המשפט, למשל, כיצד איחור של שמונה חודשים הפך גידול בר-טיפול למחלה גרורתית חשוכת מרפא. ללא חוות דעת חזקה ומנומקת, התיק עלול להיסגר עוד לפני שהתחיל.
#3 שלב ההוכחות וניהול מו"מ מול חברות הביטוח
לאחר הגשת התביעה, מתחיל שלב חילופי הטענות. חברות הביטוח המבטחות את קופות החולים ובתי החולים מחזיקות בסוללות של עורכי דין ומומחים מטעמן, שמטרתם אחת: להוכיח ששום טיפול לא היה משנה את התוצאה.
רוב התיקים (מעל 80%) מסתיימים בהסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. על עורך הדין של התובעים לנהל משא ומתן קשוח, כשמולו נלחמים עורכי דין המייצגים אינטרסים כלכליים קרים. התפקיד שלו הוא להציג את הראיות בצורה כה משכנעת, שחברת הביטוח תעדיף לשלם פיצוי גבוה מאשר להסתכן בפסק דין תקדימי ויקר אף יותר.
במקרים שלא מגיעים לפשרה, המטופל והמומחים מטעמו נדרשים להעיד ולהיחקר בחקירה נגדית.
#4 השלב הכלכלי: כימות הנזק
לקראת סיום התהליך, עורך הדין בונה "תיק נזק" הכולל חוות דעת של מומחי שיקום, אקטוארים ומומחי תעסוקה. המטרה היא לתרגם את הכאב, אובדן החיים והפגיעה בכושר העבודה למספרים מוחשיים שיבטיחו את עתיד המשפחה.
סוגיית ההתיישנות ושימור הראיות
החוק קובע תקופת התיישנות רשלנות רפואית של 7 שנים, אך בתביעות סרטן "שעון החול" מתחיל לתקתק בצורה מורכבת יותר מהרגיל:
- מועד גילוי הנזק: לעיתים הנזק (התפשטות הסרטן) מתגלה שנים אחרי הרשלנות המקורית. בתי המשפט דנים רבות בשאלה מתי "אדם סביר" היה אמור לדעת שנעשתה כלפיו רשלנות.
- הקושי שנוצר עם ראיות ישנות: למרות ההתיישנות הארוכה המתאפשרת בחוק, הזמן הוא האויב של התביעה. רופאים עוזבים את הארץ, זיכרונות דוהים, ופרוטוקולים רפואיים משתנים. ככל שפועלים מהר יותר סמוך לרגע גילוי המחדל, כך קל יותר להוכיח מה היה הסטנדרט הרפואי המחייב באותו רגע בחדר הרופא.
הצעד הראשון למיצוי זכויותיכם
רשלנות רפואית במחלת הסרטן היא פגיעה כפולה: פעם אחת על ידי המחלה, ופעם שנייה על ידי המערכת שאמורה הייתה לרפא. אם אתם חשים שנעשה לכם או ליקיריכם עוול, שהתעלמו מתלונותיכם או שהטיפול שניתן היה לקוי – יש לכם זכות לקבל תשובות.
הגשת תביעת רשלנות רפואית אינה רק עניין של פיצוי כספי, היא הדרך להעניק למשפחה את המשאבים להתמודד עם המציאות החדשה בכבוד.
משרדנו מתמחה בייצוג חולי סרטן ובני משפחותיהם בתביעות מורכבות של רשלנות רפואית.
אני מזמין אתכם לשלוח אליי את פרטי המקרה. כך אוכל להעריך בצורה מושכלת אם קיימת עילה מבוססת לתביעה, לשקף לכם את סיכויי ההצלחה של התיק, לתת לכם תמונה כנה וברורה לגבי פוטנציאל הפיצויים ולהנחות אתכם בצעדים הבאים שעליכם לעשות כדי להתחיל בתהליך.