כאשר כשל במניעה, באבחון או בטיפול בתסחיף ריאתי גורם לנזק שניתן היה למנוע, עשוי להיות בסיס לתביעת רשלנות רפואית. תסחיף ריאתי הוא חסימה של אחד או יותר מעורקי הריאה, לרוב על ידי קריש דם שנוצר בוורידים העמוקים של הרגליים ונדד לריאות. הוא עלול להתפתח על רקע מצבים רפואיים וגורמי סיכון שונים, גם כאשר הטיפול הרפואי תקין.
לכן עצם הופעת התסחיף, גם כשהתוצאה קשה, אינה מוכיחה רשלנות. בבדיקת האפשרות לתביעה נבחן אם הצוות הרפואי פעל כנדרש, ואם טיפול מתאים ובזמן היה יכול למנוע את הנזק או לצמצם אותו.
עיקרי הדברים
- נקודת המוצא לבדיקה היא ציר הזמן: מתי פניתם, מה מסרתם לצוות ומתי התקבלו החלטות על בדיקות, טיפול או שחרור.
- כדאי לשמור גם הפניות, התכתבויות עם המרפאה וקובצי הדמיה. סיכום האשפוז לבדו לא תמיד מציג את מלוא רצף האירועים.
- לפי חוק זכויות החולה אתם זכאים לקבל עותק מהרשומה הרפואית, ובדרך כלל זה הצעד המעשי הראשון.
- הפיצוי נבחן לפי ההשלכות שהכשל גרם לכם בפועל, לרבות פגיעה בעבודה, צורך בעזרה ונזק נפשי מוכח, ולא לפי האבחנה בלבד.
- ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא שבע שנים, אך המועד שממנו סופרים אותן עשוי להשתנות, ויש גם חריגים.
מי נמצא בקבוצת הסיכון לתסחיף ריאתי?
הסיכון עולה לאחר ניתוח או אשפוז עם ניידות מוגבלת, אצל אנשים עם קריש דם בעבר או נטייה לקרישיות יתר, ובחולי סרטן. גם גיל מבוגר, השמנה, טיפול המכיל אסטרוגן, הריון והתקופה שלאחר הלידה הם גורמי סיכון.
ככל שיש למטופל יותר גורמי סיכון, כך עולה הסיכון להיווצרות קרישי דם, והצוות הרפואי צריך להביא זאת בחשבון כשהוא שוקל אם לתת טיפול מונע.
באילו מצבים עולה חשד לרשלנות רפואית בתסחיף ריאתי?
כשל במניעה, באבחון או בטיפול בתסחיף ריאתי עלול להתרחש במיון, בקופת חולים, במהלך אשפוז או במסגרת טיפול תרופתי. כדי לבדוק אם יש בסיס לתביעה, בוחנים את מהלך הטיפול ואת ההחלטות שהתקבלו, ומבררים אם הייתה חריגה מהטיפול הנדרש שגרמה לנזק או החמירה אותו.
איחור באבחון או שחרור ללא בירור מתאים
קוצר נשימה חדש, כאב בחזה, שיעול דמי, עילפון או דופק מהיר מחייבים התייחסות בהתאם למצב המטופל ולרקע שלו. כאשר לתלונות מצטרפים גורמי סיכון או סימנים לפקקת ברגל, יש לבדוק אם האפשרות לתסחיף נשקלה כנדרש. ייחוס התלונות לחרדה או לכאב שרירי ללא בירור סביר יכול להיות מוקד התביעה.
בחירת הבדיקות המתאימות
בחירת הבדיקות תלויה במצב המטופל ובמידת החשד לתסחיף ריאתי.
בדיקת CT של עורקי הריאה: משמשת בדרך כלל לאבחון תסחיף ריאתי כאשר נדרשת הדמיה.
בדיקת D-dimer: עשויה לסייע בשלילת תסחיף כאשר ההסתברות הרפואית נמוכה או בינונית, ואולטרה סאונד של ורידי הרגליים משמש לאיתור פקקת ורידית עמוקה.
אקו לב: אינו מחליף בדרך כלל CT לצורך אבחון התסחיף, אך יכול להראות עומס על צדו הימני של הלב ולסייע בהערכת חומרת המצב, במיוחד במטופלים שאינם יציבים.
כדי להעריך אם יש בסיס לתביעה, בוחנים אם התלונות, גורמי הסיכון והממצאים הרפואיים הצדיקו בירור נוסף, ואם הבדיקות המתאימות הוזמנו ובוצעו בזמן. עצם העובדה שלא בוצעה בדיקת CT או D-dimer אינה מספיקה לקביעת רשלנות. יש לבחון את ההחלטה לפי הנתונים שהיו בפני הצוות בזמן הטיפול.
כשעולה חשד לרשלנות רפואית באבחון, חשוב להתייחס גם לפניות חוזרות: האם ההחמרה הובאה בחשבון, האם תוצאות הבדיקות הגיעו לגורם המטפל והאם בוצעה הערכה מחודשת לפני השחרור.
אי מתן טיפול מונע לאחר ניתוח או באשפוז
כאשר תסחיף מתפתח לאחר ניתוח או בתקופה של ניידות מוגבלת, נבדק אם בוצעה הערכת סיכון ואם הותאמה מניעה. הבדיקה כוללת את ההחלטה על נוגדי קרישה או אמצעים אחרים, את ביצוע ההוראות בפועל ואת ההנחיות להמשך בבית.
מדדי האיכות של משרד הבריאות כוללים גם הערכת סיכון לפקקת ומתן טיפול מונע במצבי אשפוז מוגדרים. אין פירוש הדבר שכל מטופל צריך לקבל נוגדי קרישה, אך יש חשיבות להערכת הסיכון ולהתאמת המניעה. לכן, כשנבדק חשד לרשלנות לאחר ניתוח, בוחנים גם את הטיפול והמעקב בתקופת האשפוז וההחלמה, ולא רק את הפעולה בחדר הניתוח.
מתן גלולות או טיפול הורמונלי ללא הערכת סיכון
גלולות משולבות למניעת הריון וטיפול הורמונלי חלופי מעלים את הסיכון לקרישי דם. לפני מתן הטיפול נדרש הרופא לברר אם היו קרישים בעבר, אם יש נטייה ידועה לקרישיות יתר, עישון או גורמי סיכון נוספים.
כשהמידע היה זמין והטיפול ניתן בכל זאת, או כשתלונות על כאב ברגל או קוצר נשימה לא עוררו בירור, יש מקום לבדוק אם ההחלטה הייתה סבירה. גם אישה ללא גורמי סיכון יכולה לפתח תסחיף בזמן נטילת גלולות, וזה לבדו אינו מעיד על רשלנות.
כשל בטיפול לאחר שהתעורר חשד או התקבלה אבחנה
גם כשהתסחיף אובחן, עיכוב בהתחלת טיפול מתאים, הוראה שלא בוצעה או התעלמות מהידרדרות עלולים לגרום לנזק. בדרך כלל הטיפול מבוסס על נוגדי קרישה, בהתאם למצב המטופל ולסיכון לדימום. בתסחיף חמור המלווה בירידת לחץ דם משמעותית או בהלם, יש לבחון בדחיפות אם נדרש טיפול להמסת הקריש (טרומבוליזה). במקרים מתאימים, למשל כשלא ניתן לתת טיפול להמסת הקריש או כשהוא נכשל, ניתן לשקול צנתור או ניתוח להוצאת הקריש.
בתביעה נבדק אם הצוות העריך את חומרת התסחיף, הגיב בזמן להידרדרות ובחר בטיפול מתאים. הכנסת סנן לווריד הנבוב היא אפשרות חריגה, הנשקלת למשל כשקיימת התוויית נגד לנוגדי קרישה או כאשר מתפתחת פקקת למרות טיפול נוגד קרישה במינון מלא, בהתאם להמלצת האיגוד הישראלי להמטולוגיה.
תסחיף ריאתי בהריון ולאחר לידה – מה בודקים?
בהריון חלים שינויים במערכת הקרישה שמגבירים את הנטייה להיווצרות קרישים, והסיכון גבוה במיוחד בשבועות הראשונים לאחר הלידה. לכן נבדק אם הצוות העריך את הסיכון האישי ועדכן את ההערכה בעקבות שינויים כגון אשפוז, ירידה בניידות או ניתוח קיסרי.
לפי ההנחיה העדכנית (נייר עמדה מספר 24 משנת 2023) של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, יש להעריך את גורמי הסיכון לקרישי דם אצל כל אישה בהריון ולהתאים להם טיפול מונע. כאשר קיימים גורמי סיכון כמו קרישי דם בעבר או נטייה לקרישיות יתר, ייתכן צורך בטיפול בנוגדי קרישה במהלך ההריון או לאחר הלידה, לעיתים למשך שישה שבועות. במקרה של תסחיף ריאתי נבדק אם הצוות זיהה את גורמי הסיכון, שקל מניעה מתאימה ודאג שהטיפול שנקבע יינתן בפועל.
בירור תלונות חדשות במהלך ההריון ולאחר הלידה
חשד לרשלנות רפואית בהריון עשוי להתעורר כאשר תלונות חדשות, כמו קוצר נשימה או כאבים בחזה, מיוחסות להריון או להתאוששות מהלידה ללא בירור מתאים. גם החשש מחשיפה לקרינה אינו מצדיק ויתור על בירור נחוץ, אלא מחייב בחירת בדיקות מתאימות ושקילת הסיכונים.
כאשר עולה חשד לתסחיף, נבחן גם אם היה צורך להתחיל טיפול נוגד קרישה עוד לפני השלמת הבירור, בהתאם למצב האישה ולסיכון לדימום.
תביעה על שחרור לאחר לידה ללא בירור מתאים
בתביעה שהגיש משרדנו על שחרור מטופלת לאחר לידה ללא בדיקות נדרשות, נטען כי אישה עם בעיות קרישה שוחררה לאחר בירור שלא התאים לחשד הרפואי. בהמשך התגלתה חסימה בוורידי המוח והיא נפטרה.
התביעה עוסקת בחסימה בוורידי המוח ולא בתסחיף ריאתי, אך היא מעלה שאלה הרלוונטית גם במקרה של תסחיף: האם בוצע בירור מתאים לפני ההחלטה לשחרר את המטופלת?
איך מוכיחים שהכשל גרם לנזק?
כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית, לא מספיק להראות שהתסחיף אובחן מאוחר או שלא ניתנה מניעה. יש להראות שהצוות חרג מהטיפול הסביר בנסיבות המקרה ושקיים קשר בין החריגה לבין הנזק. חוות דעת רפואית מתאימה נדרשת ככלל להוכחת הטענות הרפואיות.
תפקידה של חוות הדעת הרפואית
המומחה בוחן מה היה אפשר לזהות במועד הפנייה, איזה טיפול היה מתאים אז ומה הייתה השפעתו הצפויה. לאחר מכן משווים בין המהלך בפועל לבין התוצאה הסבירה אילו ניתן טיפול ראוי. כך ניתן להבחין בין נזק שנובע מהמחלה עצמה לבין נזק נוסף שנגרם בשל הכשל.
שחזור ציר הזמן וההזדמנות לטיפול
לציר הזמן יש כאן משקל מיוחד. הבדל בין שעת הגעת המטופל, שעת הזמנת ההדמיה, קבלת הפענוח ומתן התרופה יכול להסביר היכן אבד זמן. גם העברה בין מוסדות נבחנת כחלק מאותו רצף, ולא כאירועים נפרדים.
מה כדאי להכין לבדיקה ראשונית של המקרה?
אפשר לפנות עם המסמכים שכבר ברשותכם, בלי להמתין לאיסוף התיק כולו. לפי חוק זכויות החולה, מטופל זכאי לקבל מהמוסד הרפואי מידע מהרשומה הרפואית שלו, כולל העתק. הבקשה מוגשת ישירות לבית החולים או לקופת החולים, ואין צורך לנמק אותה. לצורך בדיקה מעמיקה יידרש בדרך כלל תיעוד מכמה מקורות:
- מסמכי הפניות למרפאה ולמיון, דוחות מד"א וסיכומי אשפוז ושחרור.
- תוצאות מעבדה, פענוחי הדמיה וקובצי הבדיקות המקוריים.
- גיליונות מעקב רפואי וסיעודי, הוראות לתרופות ותיעוד מתן התרופות בפועל.
- תיעוד ההשלכות לאחר האירוע: טיפולים, מגבלות תפקוד, היעדרויות מהעבודה והוצאות.
כדאי לרשום בנפרד את רצף האירועים כפי שאתם זוכרים אותו, כולל פניות טלפוניות ותלונות שלא מופיעות בסיכום.
מה קורה כשחסר תיעוד רפואי?
כאשר חסר תיעוד שהמוסד הרפואי היה חייב לנהל, בית המשפט עשוי לבחון זאת כנזק ראייתי, שיכול להשפיע על נטל ההוכחה. חוסר כזה אינו מבטיח שהתביעה תתקבל, אבל הוא יכול להיות משמעותי לבירור העובדות.
אין צורך להזמין חוות דעת פרטית לפני שעורך הדין בחן איזה מומחה ואיזה חומר נדרשים.
איזה פיצוי אפשר לקבל?
הפיצוי בגין רשלנות רפואית בתסחיף ריאתי תלוי בנזק שניתן לייחס לכשל. נבחנים הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות טיפול ושיקום, צורך בעזרת הזולת וכאב וסבל. מגבלה מתמשכת בנשימה, כמו יתר לחץ דם ריאתי כרוני שנגרם מתסחיף (CTEPH), פגיעה לבבית או נזק מוחי לאחר קריסה יכולים להשפיע על היקף הפיצוי לפי חומרתם והשלכותיהם על החיים.
גם נזק נפשי מתועד עשוי להיות רלוונטי, אם ניתן להוכיח את הקשר שלו להתרשלות. במקרה של פטירה נבחנות זכויות העיזבון והתלויים, לרבות אובדן התמיכה הכלכלית והשירותים שהמנוח סיפק, בהתאם לנסיבות ולדין.
אין סכום קבוע עבור איחור באבחון תסחיף ריאתי. בבדיקה הראשונית חשוב להעריך לא רק את האפשרות להוכיח אחריות, אלא גם את היקף הנזק ואת כדאיות ניהול ההליך מול עלויות חוות הדעת.
רוצים לבדוק אם יש בסיס לתביעה?
אם אתם חושדים שהתסחיף אובחן באיחור, שלא ניתן טיפול מונע מתאים או שהטיפול התעכב, כדאי לפנות לעו"ד רשלנות רפואית לבחינת נסיבות המקרה. עו"ד עמית אוריה מציע שיחת ייעוץ טלפונית ראשונית ללא עלות, שבה ניתן לברר אילו מסמכים נדרשים ואם יש הצדקה להמשך בדיקה עם מומחה רפואי.
שאלות נפוצות
תקופת ההתיישנות הרגילה בתביעה אזרחית שאינה במקרקעין היא שבע שנים. בתביעת נזקי גוף, קביעת נקודת ההתחלה והחלת חריגים של גילוי מאוחר או קטינות מחייבות בדיקה פרטנית. אין להניח שיש תמיד שבע שנים מיום שאובחן התסחיף או מיום שהתעורר החשד לרשלנות.
כן, יש מקום לבדיקה אם קיים חשד לכשל, אך עצם התסחיף אינו מעיד שהתרופה ניתנה ברשלנות. נבדקים התאמת הטיפול, המינון, רציפות המתן והתגובה לתלונות חדשות. תסחיף יכול להתרחש גם כאשר הטיפול היה תקין.
לעיתים כן. גם נזק זמני מוכח, כגון אשפוז נוסף שניתן היה למנוע, הפסד הכנסה או פגיעה נפשית, יכול להיות רלוונטי. צריך להראות שהוא נגרם עקב ההתרשלות ולבחון אם היקפו מצדיק הליך משפטי.
בודקים את חלקו של כל גורם ברצף הטיפול, ובהתאם לכך את זהות הנתבעים, למשל קופת חולים או הגוף המפעיל את בית החולים. עצם המעורבות בטיפול אינה מטילה אחריות, ואין צורך שתדעו מראש מי אחראי לפני הפנייה לבדיקה.
אולי יעניין אתכם גם
- רצף כשלים לאחר ניתוח קיצור קיבה שהוביל למוות
- רשלנות רפואית בבית חולים
- רשלנות רפואית בטיפול