רשלנות רפואית בקרע בלידה נבחנת לפי ניהול הלידה והטיפול ביולדת: התייחסות לגורמי סיכון, החלטות כמו לידה מכשירנית, בדיקת הפרינאום לאחר הלידה, תיקון הקרע והמעקב לאחר השחרור.
קרע דרגה 3 או 4 יכול להיגרם גם בלידה שנוהלה כראוי, ולכן עצם הקרע אינו מוכיח רשלנות. הבדיקה המשפטית מתמקדת במה שהיה על הצוות לעשות בזמן אמת, ובשאלה האם פעולה אחרת הייתה מונעת את הנזק או מקטינה אותו.
עיקרי הדברים
- קרע בדרגה 3 או 4 פוגע בשרירי הסוגר של פי הטבעת ועלול לגרום לאי שליטה בגזים או בצואה, לכאבים ולקושי ביחסי אישות. בגלל הסיכון לנזק מתמשך, חשוב במיוחד לזהות את הקרע בזמן ולטפל בו כראוי.
- לא כל קרע חמור הוא תוצאה של רשלנות רפואית. בתביעה בודקים את ניהול הלידה, ההתייחסות לגורמי הסיכון, אבחון הקרע והטיפול שניתן לאחר מכן.
- בתיקים רבים הכשל המרכזי הוא באבחון או בתיקון הקרע. קרע חמור שלא זוהה או לא תוקן כנדרש עלול להותיר פגיעה מתמשכת בתפקוד הסוגר.
- כדי לבסס תביעה יש להוכיח כשל רפואי, נזק וקשר סיבתי ביניהם. סיכום הלידה, דוח התיקון ותיעוד התסמינים והבדיקות הם מסמכים מרכזיים בבדיקת המקרה.
- גם המעקב אחרי הלידה והייעוץ לקראת לידה נוספת הם חלק מהטיפול. התעלמות מתלונות או מגורמי סיכון לקרע חוזר יכולה להוות בסיס לטענת רשלנות.
- ככלל, ניתן להגיש תביעה בתוך שבע שנים מהלידה, בכפוף לחריגים הקבועים בחוק. כדאי לבדוק את המקרה מוקדם ולא להמתין לסיום הטיפולים.
מהו קרע בלידה ומה ההבדל בין הדרגות?
קרע בלידה הוא קרע בפרינאום (חיץ הנקבים), האזור שבין הנרתיק לפי הטבעת. קרע בדרגה 1 פוגע בעור בלבד, ולא תמיד דורש תפירה. קרע בדרגה 2 מערב גם את שרירי הפרינאום ובדרך כלל מצריך תפירה. קרעים בדרגה 3 ו-4 עמוקים יותר ומגיעים לסוגר פי הטבעת, הטבעת השרירית שמאפשרת לשלוט ביציאות ובגזים. סקירה ישראלית משנת 2017 מצאה ששיעור הקרעים החמורים שדווח במחקרים בישראל נע בין 0.1% ל-0.6% מהלידות הנרתיקיות. הקרעים החמורים מסווגים לפי עומק הפגיעה בסוגר:
- דרגה 3א – קרע של עד מחצית מעובי הסוגר החיצוני.
- דרגה 3ב – קרע של יותר ממחצית עובי הסוגר החיצוני.
- דרגה 3ג – קרע של הסוגר החיצוני וגם של הסוגר הפנימי.
- דרגה 4 – קרע שפוגע בשני שרירי הסוגר ומגיע גם לרירית פי הטבעת.
פגיעה בסוגרים, אי שליטה ונכות מתמשכת
פגיעה בסוגר פי הטבעת בעקבות לידה היא אחד הגורמים המרכזיים לאי שליטה בגזים או בצואה לאחר הלידה. רוב הנשים מחלימות היטב אחרי אבחון ותיקון נכונים, אבל חלקן נותרות עם אי שליטה, כאבים וקושי ביחסי אישות לאורך שנים. הקושי לשלוט בגזים או בצואה יכול להשפיע גם על הביטחון לצאת מהבית, על העבודה ועל חיי החברה והזוגיות, ולא רק על התפקוד הגופני. לפי ההנחיה הרפואית בישראל, קרע חוזר בלידה נוספת מגדיל את הסיכון שתסמינים יופיעו גם אצל אישה שלא סבלה מהם קודם. כשהקרע לא אובחן או לא תוקן כנדרש, הסיכוי לנכות מתמשכת גבוה יותר.
אילו תסמינים אחרי הלידה מצדיקים בדיקה?
בריחת גזים או צואה, קושי להתאפק, דחיפות פתאומית ביציאות, הכתמה של התחתונים או כאבים מתמשכים באזור הפרינאום מצדיקים בירור רפואי. התסמינים אינם מוכיחים שהייתה רשלנות, אבל הם יכולים להעיד על פגיעה בסוגר פי הטבעת, גם אם בסיכום הלידה נרשם קרע שטחי בלבד. אין צורך להמתין חודשים כדי לבדוק את הסיבה לתסמינים.
קרע בפרינאום לעומת קרע ברחם
לשם הבהרה, קרע בפרינאום שונה מקרע ברחם, סיבוך נדיר שבו נפתחת דופן הרחם, לרוב באזור צלקת מניתוח קיסרי קודם. הסיבות, הסימנים והנזקים שונים, וגם הבדיקה המשפטית שונה. המאמר הזה עוסק בקרעים באזור הפרינאום ובפגיעה בסוגר.
מתי מתעורר חשד לרשלנות רפואית בקרע בלידה?
החשד לרשלנות מתעורר כשאחד השלבים הבאים לא נוהל כראוי:
- הערכת הסיכון לפני הלידה ובמהלכה.
- ההחלטות בשלב הלחיצות.
- הבדיקה מיד אחרי הלידה.
- תיקון הקרע.
- המעקב בשבועות שאחרי הלידה.
כל שלב נבדק בנפרד. לעיתים הטענה המרכזית בתביעת רשלנות רפואית בלידה אינה נוגעת להיווצרות הקרע, אלא לכך שלא אובחן או לא טופל כראוי.
גורמי סיכון שלא קיבלו התייחסות
ההנחיה הרפואית מונה גורמי סיכון לקרע חמור, ובהם:
- לידה ראשונה.
- עובר במשקל גבוה.
- לידת עורף לאחור (כשהתינוק יוצא כשפניו כלפי מעלה).
- לידה בוואקום או במלקחיים.
- שלב לחיצות ממושך.
- פרע כתפיים.
- חתך חיץ בקו האמצע.
- קרע חמור בלידה קודמת.
גורם סיכון אינו מחייב ניתוח קיסרי, אבל הוא מחייב שיקול דעת. בבדיקה המשפטית נבחן האם הסיכון היה ידוע, האם נשקל והאם הוסבר ליולדת.
לידה בוואקום או במלקחיים
לידה מכשירנית היא אחד מגורמי הסיכון הבולטים לקרע חמור, בייחוד לידה במלקחיים. זו יכולה להיות החלטה נכונה כאשר קיימת לכך הצדקה רפואית, אבל היא מחייבת תנאים מתאימים וביצוע זהיר. בתביעה בודקים מדוע הוחלט לבצע לידה מכשירנית, האם התקיימו התנאים לביצועה, כמה משיכות בוצעו ומי ביצע אותן. נבחנת גם השאלה האם היולדת קיבלה הסבר על הסיכונים ועל החלופות, ככל שהמצב אפשר זאת.
חתך חיץ בלידה מכשירנית
ההנחיה הרפואית בישראל, משנת 2017, מציינת שהתועלת של חתך חיץ צידי במניעת קרעים חמורים בלידה מכשירנית אינה חד-משמעית. לעומתה, הנחיות האיגוד הבינלאומי לאורוגינקולוגיה משנת 2026 מצביעות על קשר בין חתך חיץ צידי לבין סיכון נמוך יותר לקרע חמור, בעיקר בלידות מכשירניות של נשים בלידה ראשונה ובמיוחד בשימוש במלקחיים. ההנחיות הבינלאומיות אינן מחייבות בישראל כשלעצמן, אך יכולות לשמש מקור מקצועי בבחינת הטיפול. בכל מקרה, היעדר חתך חיץ אינו מוכיח לבדו רשלנות רפואית.
לחץ על הבטן והשגחה בשלב הלחיצות
לחץ ידני על בטן היולדת כדי לזרז את יציאת התינוק, המכונה שיטת קריסטלר, נבחן לעיתים בתביעות בגין קרעים חמורים. זו פעולה שנויה במחלוקת. בתביעה בודקים אם הייתה הצדקה רפואית לביצועה, אם הסיבה לביצועה תועדה ואם היולדת קיבלה הסבר והסכימה לפעולה, ככל שהנסיבות אפשרו זאת. בנוסף נבדקת ההשגחה בשלב הלחיצות:
- האם מיילדת או רופא היו לצד היולדת בזמן יציאת הראש.
- האם היציאה נעשתה בצורה מבוקרת.
קרע דרגה 3 או 4 שלא אובחן בחדר הלידה
קרע שפוגע בסוגר עלול להיראות מבחוץ כקרע שטחי. אם הוא מאובחן כדרגה 2 ונתפר כך, הסוגר נותר פגוע. ההנחיה הרפואית בישראל ממליצה על בדיקה יסודית של הפרינאום לפני התפירה כשיש קרע או חתך חיץ, ועל בדיקה דרך פי הטבעת לפי הצורך. בהנחיות הבינלאומיות מ-2026 מומלץ להציע בדיקה דרך פי הטבעת לאחר כל לידה נרתיקית, לאחר הסבר וקבלת הסכמה, כדי לצמצם החמצה של קרעים חמורים. ההנחיות הבינלאומיות אינן מחייבות בישראל, אך הן יכולות לשמש מקור מקצועי בבחינת איכות האבחון. עם זאת, בתביעת רשלנות רפואית יש לבחון את הסטנדרט הרפואי שהיה מקובל במועד הלידה, ולא להחיל הנחיות חדשות בדיעבד.
חשיבות האבחון המדויק עולה גם מסקירה ישראלית, שמצאה ששיעור הקרעים החמורים המדווח בישראל נמוך עד פי 10 מהמדווח באירופה ובארצות הברית, ושהדרכה מעשית בשבעה מרכזים רפואיים הגדילה את שיעור האבחון.
איך נבדק אבחון הקרע בתיק?
בבדיקה המשפטית נבחן מה נרשם בסיכום הלידה:
- דרגת הקרע.
- מי בדק.
- האם בוצעה בדיקה דרך פי הטבעת.
- מי תפר.
רישום כללי כמו "קרע תוקן" בלי ציון דרגה, לצד תלונות על אי שליטה בשבועות שאחרי הלידה, הוא פער שכדאי לבדוק. אי-אבחון של קרע חמור עשוי להצביע על רשלנות רפואית באבחון, במיוחד אם הבדיקה לאחר הלידה לא בוצעה כנדרש. בתביעה בודקים אם האיחור באבחון גרם לנזק או החמיר אותו, ולרוב נבחנת גם אחריות בית החולים שבו התרחשה הלידה.
תיקון הקרע ותנאי התפירה
ההנחיה הרפואית ממליצה לתקן קרע דרגה 3 או 4 בחדר ניתוח, בתנאים סטריליים, עם מכשור, תאורה ועזרה מתאימים. לפני התפירה יש לתת אנטיביוטיקה מונעת, ואחריה מרככי צואה כדי למנוע עצירות וכאב ביציאות. לפי ההנחיה, תיקון הקרע צריך להתבצע בידי מומחה בכירורגיה או בגינקולוגיה, או בידי מי שקיבל הרשאה לכך ממנהל המחלקה. בתביעה בודקים היכן ומתי בוצע התיקון, מי ביצע אותו והאם ניתנו התרופות הנדרשות. תיקון קרע חמור בידי מי שלא הוכשר לכך מהווה חריגה מהסטנדרט הרפואי הנדרש. כאשר נגרם נזק, יש לבחון את הקשר בינו לבין הכשל בטיפול.
מעקב אחרי הלידה ותלונות שלא טופלו
לפי הנחיית הטיפול, ביקורת ראשונה צריכה להתקיים כארבעה עד שישה שבועות אחרי הלידה, ורצוי להפנות את היולדת לפיזיותרפיה של רצפת האגן. בכל ביקורת יש לשאול על עצירות ועל שליטה בצואה ובגזים, ולפי הצורך להפנות לבדיקה של תפקוד הסוגר. כאשר תלונות על בריחת גזים או צואה לאחר הלידה אינן נבדקות כראוי, יש לבחון גם את המעקב בקופת החולים, ולא רק את הטיפול שניתן בחדר הלידה.
אם מופיעים תסמינים של אי שליטה בגזים או בצואה, כדאי לפנות לרופאת נשים או למרפאת רצפת האגן ולבקש בירור מתאים. לפי הצורך אפשר לפנות גם לפרוקטולוג או לכירורג המתמחה במעי הגס. הטיפול יכול לכלול פיזיותרפיה של רצפת האגן, טיפול תרופתי ולעיתים התערבות ניתוחית. במקרה של חום, הפרשה בעלת ריח חריג, פתיחת התפרים או מעבר צואה דרך הנרתיק יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.
ייעוץ לקראת הלידה הבאה
אישה שעברה קרע בדרגה 3 או 4 נמצאת בסיכון לקרע חוזר. לפי ההנחיה הרפואית, שיעור ההישנות הוא 4% עד 7%. לקראת הלידה הבאה יש לבדוק את תסמיני האישה, דרגת הקרע הקודם, ממצאי הבדיקות וגורמי הסיכון, ולדון איתה באפשרויות הלידה, לרבות ניתוח קיסרי מתוכנן כשיש לכך הצדקה. ההחלטה צריכה להיות פרטנית ולהתחשב גם ברצונה. אם הצוות לא בירר את פרטי הקרע הקודם ולא הציג ליולדת את הסיכונים ואת אפשרויות הלידה, יש לבחון האם נפגעה יכולתה לבחור באופן מושכל. אם נגרם קרע נוסף, יש לבדוק גם האם הכשל תרם לנזק.
לא כל קרע בלידה הוא רשלנות רפואית
קרעים חמורים מתרחשים גם בלידות שנוהלו היטב, ולעיתים בלי גורם סיכון ידוע. ניתוח קיסרי אינו מוצע לכל אישה עם גורם סיכון, כי גם לו יש סיבוכים. בנוסף, רוב הנשים שהקרע שלהן אובחן ותוקן כנדרש מחלימות היטב, ולא נותרות עם נזק מתמשך שמצדיק תביעה. לכן תביעה שמבוססת רק על כך שנגרם קרע תהיה חלשה בדרך כלל. התביעה צריכה להצביע על כשל מוגדר באחד השלבים ועל נזק מוכח שנגרם בעקבותיו.
הנחיות רפואיות אינן קובעות אחריות לבדן
ההנחיות הרפואיות מסייעות לבחון את התנהלות הצוות, אך אינן קובעות לבדן אם הייתה רשלנות. יש לבדוק מה היה הסטנדרט הרפואי במועד הלידה, ואם חריגה ממנו גרמה לנזק או החמירה אותו.
מה צריך להוכיח בתביעת רשלנות רפואית בקרע בלידה?
כדי להגיש תביעה מבוססת נדרשת חוות דעת רפואית שתתייחס לשלושה רכיבים:
- סטייה מהטיפול הסביר – מה היה על הצוות לעשות לפי המידע שהיה בידיו בזמן אמת, ומה נעשה בפועל.
- נזק – הפגיעה בסוגר ובתפקוד, כפי שהיא נמדדת בבדיקות ובהערכה של מומחה.
- קשר סיבתי – הוכחה שהכשל גרם לנזק או החמיר אותו, ולא רק שהקרע התרחש.
לצורך בדיקה ראשונית של המקרה אין צורך להגיע עם חוות דעת רפואית מוכנה. תחילה נבחנים תיאור הלידה, התיעוד הרפואי והנזק שנגרם. אם מתעורר חשד מבוסס לרשלנות, נעזרים במומחים רפואיים כדי להעריך את האפשרות להגיש תביעה.
הקשר הסיבתי – מה היה משתנה?
אחת הטענות שעשויות לעלות מצד בית החולים היא שהקרע לא היה ניתן למניעה, או שהתסמינים היו מופיעים גם אחרי תיקון מיטבי. לכן חוות הדעת צריכה להסביר מה היה משתנה:
- האם הקרע היה נמנע בניהול אחר של הלידה.
- האם אבחון ותיקון מיידיים היו משפרים את התוצאה.
הנזק נבדק בדרך כלל באולטרסאונד דרך פי הטבעת ובמנומטריה, בדיקה שמודדת את הלחץ שהסוגר מפעיל. לעיתים נדרשות חוות דעת של מומחה במיילדות ושל כירורג המתמחה במעי הגס.
כשאי אפשר להוכיח את מלוא הנזק
כשלא ניתן להוכיח שתיקון בזמן היה מונע את כל הנזק, אפשר לבחון טענה של אובדן סיכויי החלמה. גם הקשר הסיבתי המשפטי נבחן לפי מבחנים שאינם זהים לוודאות רפואית. כשחסר תיעוד, למשל של דרגת הקרע או של זהות מי שתפר, החסר עצמו יכול להשפיע על נטל ההוכחה ולהקים טענה של נזק ראייתי.
אילו מסמכים חשובים לבדיקת התיק?
בתיק של קרע בלידה, סיכום הלידה ודוח התיקון הם המסמכים החשובים ביותר. בין המסמכים שנבדקים:
- רשומות מעקב ההריון, כולל הערכת משקל העובר ופרטים על לידות קודמות.
- תרשים הלידה, רישומי המיילדות וסרטי המוניטור, עם שעות שלב הלחיצות.
- תיעוד הלידה המכשירנית: סוג המכשיר, מספר המשיכות והסיבה לשימוש בו.
- סיכום הלידה ודוח התיקון: דרגת הקרע, מי בדק, מי תפר, היכן ובאיזו הרדמה.
- גיליון התרופות במחלקת היולדות, כולל אנטיביוטיקה ומרככי צואה.
- מכתב השחרור, ההנחיות שניתנו וההפניות לביקורת או לפיזיותרפיה.
- תיעוד הפניות בשבועות ובחודשים שאחרי הלידה, ותוצאות בדיקות של תפקוד הסוגר.
הזכות לקבל את הרשומה הרפואית
לפי סעיף 18 לחוק זכויות החולה, לכל מטופלת יש זכות לקבל את הרשומה הרפואית שלה, ואין צורך לנמק את הבקשה. כדאי לבקש את התיק המלא מבית החולים ולא להסתפק במכתב השחרור. הפרטים החשובים מופיעים לעיתים רק בסיכום הלידה ובדוח התיקון.
מה משפיע על סיכויי התביעה ועל גובה הפיצוי?
שתי תביעות על קרע באותה דרגה יכולות להסתיים בתוצאות שונות מאוד. התוצאה תלויה לא רק בחומרת הקרע, אלא גם בשאלה איזה כשל אפשר להוכיח, כמה ברור הקשר בינו לבין הנזק, ומה מצבה של האישה היום. אלה השיקולים שאני בודק כבר בפגישה הראשונה עם יולדת שנפגעה מקרע בלידה.
קרע דרגה 4 לעומת קרע דרגה 3
בקרע דרגה 4 הפגיעה עמוקה יותר, כי הקרע מגיע לרירית פי הטבעת. הסיכון לאי שליטה, לזיהום ולנצור (מעבר לא תקין בין הנרתיק לפי הטבעת) גבוה יותר. בקרע דרגה 3 יש הבדל ממשי בין דרגה 3א, שבה נפגע חלק קטן מהסוגר החיצוני, לבין דרגה 3ג, שבה נפגע גם הסוגר הפנימי. עם זאת, הדרגה לבדה אינה קובעת את התוצאה. קרע דרגה 3 שלא אובחן ולא תוקן יכול להשאיר נזק חמור יותר מקרע דרגה 4 שתוקן כראוי.
הנכות שנותרה ותיעוד התסמינים
הנזק נמדד בעיקר לפי התפקוד שנותר:
- האם יש בריחת גזים או צואה, ובאיזו תדירות.
- האם יש כאבים או קושי ביחסי אישות.
הבדיקות של מבנה הסוגר ותפקודו מסייעות בהערכת הנכות, לצד התסמינים והשפעתם על התפקוד היומיומי. תיעוד רפואי מוקדם מסייע לבסס את התביעה, אבל גם כשהתסמינים לא תועדו מיד לאחר הלידה, אין בכך כדי לשלול את האפשרות לבחון את המקרה.
כשל אחד או שרשרת כשלים
לעיתים מתגלים כמה כשלים בשלבים שונים של הטיפול: החלטה לא מבוססת על לידה מכשירנית, קרע שלא אובחן ותיקון שלא בוצע כנדרש. בתביעה בוחנים כל כשל בנפרד, וגם אם הצטברותם גרמה לנזק או החמירה אותו. עצם קיומם של כמה כשלים אינו מספיק ללא הוכחת הקשר לנזק.
הסכמה מדעת והשפעה על המשך החיים
כשהיולדת לא קיבלה הסבר על הסיכון שבלידה מכשירנית או בלחץ על הבטן, ולא ניתנה לה אפשרות לבחור, אפשר לטעון גם להפרת חובת ההסכמה מדעת. הפרת חובה זו יכולה להצדיק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, גם כשלא הוכח שהסבר מלא היה משנה את תוצאת הלידה. פיצוי על הנזק הגופני מחייב בחינה נפרדת של הקשר הסיבתי. בהערכת הפיצוי נבחנים גם גילה של האישה ועיסוקה, ההשפעה על לידות עתידיות, למשל הצורך בניתוח קיסרי, והפגיעה בחיי האישות ובמצב הנפשי.
אילו פיצויים ניתן לתבוע?
בתביעה בגין קרע חמור נבחנים הנזקים לאורך החיים, ובהם:
- טיפולים רפואיים ופיזיותרפיה
- ניתוחים מתקנים
- תרופות ומוצרי ספיגה
- עזרה בבית
- פגיעה בכושר העבודה ובהשתכרות
- כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים
- הוצאות נסיעה לטיפולים
- פגיעה נפשית מאובחנת
אי שליטה בגזים או בצואה עלולה להשפיע על העבודה, על חיי המשפחה ועל חיי האישות. לכן חשוב לתעד את השפעת הפגיעה על חיי היומיום ולבסס בחוות דעת את המצב התפקודי ואת הצרכים הצפויים בעתיד.
בדיקה משפטית של רשלנות רפואית בקרע בלידה
אם עברת קרע דרגה 3 או 4 ונותרת עם תסמינים כמו בריחת גזים או צואה, כאבים או קושי ביחסי אישות, וקיים חשד לכשל רפואי, כדאי להתייעץ עם עו"ד רשלנות רפואית ולהציג את המסמכים שכבר נמצאים בידייך. אפשר לפנות לבדיקת האפשרות לתביעה גם במקביל להמשך הבירור והטיפול הרפואי, בלי להמתין לסיומם. אם תעלה אפשרות לעילה, עורך הדין יסייע בקבלת התיק המלא מבית החולים ומקופת החולים ויפנה את החומר למומחים המתאימים לקראת תביעת רשלנות רפואית. שיחת הייעוץ הראשונית עם עו"ד עמית אוריה ניתנת ללא עלות וללא התחייבות.
שאלות נפוצות בנושא רשלנות רפואית בקרע בלידה
השאלות הבאות עוסקות במצבים שבהם הקרע אובחן באיחור, תוקן כנדרש או הופיע שוב בלידה נוספת, ובאפשרות להגיש תביעה.
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא שבע שנים, ובקרע בלידה היא נמנית בדרך כלל מיום הלידה. כשהנזק התגלה רק מאוחר יותר, מועד תחילת ההתיישנות עשוי להידחות בתנאים שקובע החוק. במקרים שבהם חל כלל הגילוי המאוחר של הנזק, קיימת ככלל גם מגבלה של עשר שנים ממועד אירוע הנזק. כדאי לבדוק זאת מוקדם ולא להסתמך על כך.
אם נאמר לך שהיה קרע שטחי, אבל לאחר הלידה את מתקשה לשלוט בגזים או בצואה, חשוב לבדוק אם קיימת פגיעה בסוגר שלא זוהתה. כדאי לקבל את סיכום הלידה ודוח התפירה ולפנות לבדיקה אצל מומחה מתאים. לפי הצורך ניתן לבצע אולטרסאונד של הסוגר דרך פי הטבעת ומנומטריה, הבודקות את המבנה ואת התפקוד שלו. פגיעה בסוגר שלא תועדה בזמן הלידה יכולה להצדיק גם בדיקה משפטית.
קרע בדרגה 3 או 4 יכול להתרחש גם בלידה שנוהלה כראוי, ועצם התרחשותו אינה מעידה על רשלנות. אם הקרע אובחן ותוקן כנדרש, התסמינים חלפו ולא נותר נזק משמעותי, בדרך כלל אין הצדקה מעשית לתביעת פיצויים. עם זאת, יש מקום לבדוק את המקרה אם קיימות ראיות לכך שהקרע עצמו נגרם בגלל כשל בניהול הלידה, למשל לידה מכשירנית שבוצעה ללא הצדקה רפואית או באופן לא תקין, ושנגרם בעקבותיו נזק מוכח, גם אם אינו קבוע.
קרע חוזר יכול להתרחש גם כשהייעוץ והטיפול היו תקינים. בבדיקה המשפטית בוחנים אם הצוות ידע על הקרע הקודם, בדק את התסמינים והממצאים, הסביר לך את הסיכונים ואת אפשרויות הלידה, לרבות ניתוח קיסרי מתוכנן, ותיעד את הייעוץ.
לרוב נגד בית החולים שבו התרחשה הלידה, שאחראי לצוות חדר הלידה ולתיקון הקרע. כשהכשל היה במעקב אחרי השחרור, נבדקת גם אחריות של קופת החולים. כשהלידה התרחשה בבית חולים ממשלתי, התביעה מוגשת נגד המדינה.