כאשר ההתנהלות לפני ההרדמה, במהלכה או בתקופת ההתאוששות חרגה מהסטנדרט המקצועי המקובל וגרמה לנזק, קיים חשד לרשלנות רפואית בהרדמה. עם זאת, לא כל סיבוך בהרדמה מעיד על רשלנות, גם כאשר התוצאה קשה. השאלה המשפטית היא מה היה ידוע לצוות בזמן אמת, כיצד הוא פעל והאם תגובה סבירה הייתה מונעת את הפגיעה.
כאשר מטופל יוצא מניתוח או מטשטוש עם נזק שלא קיבל הסבר ברור, הבירור שונה מתיק רפואי רגיל: המטופל היה מורדם או מטושטש, בני משפחתו לא היו בחדר ואין לו עדות ישירה על מה שהתרחש. לכן הרשומה הרפואית היא הבסיס לבניית ציר הזמן ולבדיקה מי זיהה את ההידרדרות ומה נעשה בזמן אמת.
עיקרי הדברים
- רשלנות בהרדמה יכולה להתרחש בשלב ההערכה שלפני הפעולה, במהלך ההרדמה עצמה או במעקב שלאחריה.
- האחריות אינה מסתיימת עם סיום הניתוח. בחלק מהמקרים הכשל מתרחש בחדר ההתאוששות בשל מעקב לא מספק אחר השפעות ההרדמה או תקשורת לקויה בין הצוותים.
- ברוב התיקים נדרשת חוות דעת של מומחה רפואי מתאים, ובמקרה של רשלנות בהרדמה – בדרך כלל מומחה להרדמה, שמפרש את המדדים, התרופות והתגובות שנרשמו בזמן אמת.
- המסמכים החשובים ביותר הם בדרך כלל גיליון ההרדמה, נתוני הניטור, דוח הניתוח וגיליון ההתאוששות.
- טופס הסכמה חתום אינו הופך טיפול רשלני לתקין ואינו מונע הגשת תביעה.
מתי סיבוך בהרדמה הופך לעילה לתביעה?
העובדה שנגרם נזק במהלך הרדמה או בסמוך לה אינה מספיקה. כדי לקבוע אם הייתה רשלנות רפואית בהרדמה משווים את פעולות הצוות למה שרופא מרדים סביר היה עושה באותן נסיבות ובמידע שהיה בפניו באותו זמן.
ההבדל בין סיכון מוכר להתנהלות רשלנית
גם טיפול תקין עלול להסתיים בסיבוך. מנגד, תוצאה שמוצגת כסיכון מוכר אינה מייתרת בדיקה אם קדמו לה מינון שגוי, התעלמות ממחלת רקע, קושי צפוי בנתיב האוויר שלא נערכו אליו מראש או איחור בתגובה לירידה במדדים. פנייה אל עו"ד רשלנות רפואית נועדה לבדוק אם הטיפול שניתן עמד בסטנדרט המקובל ואם ניתן היה למנוע את הנזק.
שלושת היסודות שצריכים להתחבר
בתביעת רשלנות רפואית צריך להראות חריגה מהסטנדרט המקובל, נזק בר פיצוי וקשר סיבתי בין השניים. טעות ברורה שלא הותירה נזק לא תצדיק הליך משפטי, ונזק חמור שאי אפשר לקשור למעשה או למחדל של הצוות לא יספיק גם הוא. לכן הבדיקה אינה נעצרת בשאלה אם הצוות טעה, אלא ממשיכה לשאלה מה היה קורה אילו פעל כראוי.
באיזה שלב של ההרדמה עלולה להתרחש רשלנות רפואית?
האחריות של הרופא המרדים מתחילה לפני הכניסה לחדר הניתוח ונמשכת גם לאחר סיום הפעולה, לכן הסכנה לרשלנות נמצאת בכל שלבי התהליך. בבדיקה המשפטית חלוקת התהליך הרפואי לשלבים עוזרת לזהות היכן נשבר רצף הטיפול ואיזה תיעוד עשוי להוכיח זאת.
לפני ההרדמה: הערכת הסיכון ותכנון מתאים
לפני ההרדמה בוחנים בין היתר מחלות רקע, תרופות קבועות, אלרגיות, תגובות קודמות להרדמה, תוצאות בדיקות רלוונטיות וגורמים העלולים להקשות על הנשמה או על אינטובציה (החדרת צינור לקנה הנשימה לצורך הנשמת המטופל). מידע מהותי צריך להישקל ולהופיע ברשומה.
מתי ההכנה עלולה להיות רשלנית?
חשד לרשלנות עשוי לעלות בשלושה מצבים מרכזיים: מידע מהותי שלא נאסף או לא נשקל, בדיקה או הכנה שנדרשו ולא בוצעו, ותוכנית הרדמה שלא הותאמה לסיכון שהיה אפשר לצפות מראש.
כך למשל, אי בירור של עמידה בהוראות צום עלול להגביר את הסיכון לאספירציה – חדירת תוכן קיבה לדרכי הנשימה – ואילו תיעוד קודם של קושי באינטובציה מחייב היערכות מתאימה לנתיב אוויר מורכב.
המומחה הרפואי בוחן את ההתנהלות בפועל ואת הנתונים שתועדו ברשומה הרפואית, כדי לקבוע אם ההחלטות והפעולות שננקטו תאמו את סטנדרט הטיפול הסביר בנסיבות המקרה ובמועד האירוע. מאחר שההנחיות הרפואיות מתעדכנות מעת לעת, הבדיקה מתייחסת להנחיות שהיו רלוונטיות באותו מועד. את ההנחיות הקליניות של איגוד הרופאים המרדימים בישראל ניתן למצוא באתר האיגוד.
במהלך הפעולה: תרופות, נתיב אוויר וניטור
בזמן הרדמה המטופל אינו יכול להתריע בעצמו על מצוקה. לכן נבחנים בחירת חומרי ההרדמה והמינון, ניהול נתיב האוויר, המעקב אחר המדדים והתגובה לשינויים.
כשלים בתרופות ובהנשמה
טעות במתן תרופה, הנשמה שאינה מספקת, החדרת צינור ההנשמה לוושט במקום לקנה הנשימה, מבלי שהטעות זוהתה בזמן, ירידה ממושכת ברמת החמצן בדם או בלחץ הדם ואיחור בטיפול עלולים לגרום לפגיעה מוחית, לבבית או עצבית. מודעות במהלך הרדמה כללית היא מצב שבו המטופל קולט חלק מהמתרחש בניתוח ולעיתים אף זוכר אותו לאחר מכן. מצב כזה עשוי להצדיק בדיקה אם עומק ההרדמה לא נשמר כנדרש.
מה יכולים נתוני הניטור להראות?
קפנוגרפיה (ניטור רציף של הפחמן הדו-חמצני בנשיפה) יכולה לסייע בזיהוי מהיר של בעיה בהנשמה או במיקום צינור ההנשמה. לכן נבדק גם אם נעשה שימוש מתאים בניטור ואם הצוות הגיב לממצאים.
לא די למצוא ערך חריג בודד. מומחה להרדמה בוחן את המגמה, את משך החריגה, את הפעולות שננקטו ואת תגובת הצוות לחריגה. כך אפשר להבדיל בין שינוי קצר שטופל בזמן לבין הידרדרות שהייתה אמורה להדליק נורה אדומה.
לאחר הפעולה: השגחה בטוחה בחדר ההתאוששות
סיום הניתוח אינו מסיים את האחריות, משום שבתקופת ההתעוררות עלולות להתפתח הפרעות נשימה, ירידה ברמת ההכרה, דימום, כאב חריג או אירוע לבבי.
כשל בהשגחה בחדר ההתאוששות
הבדיקה המשפטית מתמקדת בתדירות המעקב, במדדים שנרשמו, בהוראות שניתנו ובמהירות שבה הוזעק רופא וננקט טיפול.
מתי מתעורר חשד לכשל ברצף הטיפולי?
לעיתים הכשל אינו נובע ממעשה של אדם אחד, אלא מרצף לקוי של השגחה ותקשורת בין הצוותים. העברה מוקדמת מדי למחלקה, שחרור ללא בירור מתאים או היעדר תגובה להידרדרות עשויים להעלות חשד לרשלנות בבית החולים.
הרדמת ילדים
בהרדמת ילדים נדרשת התאמה לגיל, למשקל, למצב הרפואי ולסוג הפעולה, וכן השגחה ייעודית בשלב ההתעוררות. בתביעה נבדק אם נאסף מההורים מידע רלוונטי, אם המינון והציוד הותאמו לילד ואם סימני מצוקה זוהו וטופלו בזמן.
טשטוש במרפאה או במהלך טיפול מחוץ לחדר הניתוח
טשטוש בקולונוסקופיה, בטיפול שיניים, במרפאה אסתטית או בהליך אמבולטורי מחייב הערכה מוקדמת, ניטור והשגחה עד להתאוששות בטוחה. חשד לרשלנות עשוי לעלות כאשר עומק הטשטוש חרג מהמתוכנן, לא נכח במקום צוות המיומן בניהול נתיב אוויר, לא בוצע ניטור מתאים או שהמטופל שוחרר לפני שהתייצב. מבחינה משפטית נבדקים גם תנאי המרפאה, הציוד הזמין והיכולת להזעיק סיוע במקרה חירום.
אילו אירועים לאחר הרדמה מצדיקים בדיקה משפטית?
לא כל תופעת לוואי מחייבת פנייה משפטית. עם זאת, יש מצבים שבהם נכון לבקש את הרשומה המלאה ולבדוק אם הפגיעה הייתה ניתנת למניעה:
- אשפוז בלתי צפוי בטיפול נמרץ או הארכה משמעותית של האשפוז לאחר הפעולה.
- צורך בהנשמה חוזרת, בהחייאה או בהתערבות דחופה סמוך להתעוררות.
- נזק נוירולוגי, לבבי או נשימתי חדש שלא הוסבר על ידי ההליך עצמו.
- פער בין ההסבר שנמסר למטופל או למשפחה לבין הרישומים הרפואיים, או חוסר תיעוד בשעות הקריטיות.
אלה סימנים המצדיקים בדיקה, לא הוכחה שהייתה רשלנות.
המסמכים החשובים בבחינת רשלנות בהרדמה
בתיקי הרדמה התיעוד שנוצר בזמן אמת הוא הבסיס לבניית ציר הזמן. לכן חשוב לבקש את הרשומה המלאה ולא להסתפק בסיכום האשפוז:
- רישומי מרפאת קדם הרדמה וההערכה של הרופא המרדים.
- טופסי ההסכמה לניתוח ולהרדמה.
- גיליון ההרדמה, כולל מדדים, תרופות, מינונים ושעות מתן.
- נתוני הניטור הרציף, אם נשמרו.
- דוח הניתוח ורישומי הצוות בחדר הניתוח.
- גיליון ההתאוששות, הוראות ההעברה למחלקה ורישומי ההמשך.
- בדיקות וטיפולים שניתנו בעקבות האירוע, לרבות טיפול נמרץ ושיקום.
מאחר שהיקף השמירה של נתוני הניטור הרציף משתנה בין מוסדות, כדאי לבקש אותם במפורש ולא להניח שהם כלולים בגיליון ההרדמה.
פערים ברישום, תיקונים מאוחרים או אי התאמה בין דוחות אינם מוכיחים לבדם רשלנות, אך הם עשויים להיות משמעותיים. עורך הדין והמומחה בודקים אם ניתן להבין מהתיעוד מתי התחילה ההידרדרות, מי זיהה אותה ומה נעשה בכל שלב.
מי נתבע בתביעת רשלנות בהרדמה?
זהות הנתבעים תלויה במסגרת שבה ניתן הטיפול ובזהות הגורמים המעורבים. בבית חולים, התביעה מוגשת בדרך כלל נגד הגוף שמפעיל את בית החולים, ולעיתים גם נגד הרופא או גורמים נוספים, בהתאם לנסיבות. במסגרת פרטית ייתכן שיצורפו גם הרופא המרדים, בעל המרפאה או גורמים נוספים. כאשר מקור הכשל הוא בנהלים, באיוש, בציוד או בתקשורת בין הצוותים, הבדיקה אינה מתמקדת רק בהתנהלות של הרופא הבודד אלא גם בהתנהלות המערכתית של המוסד.
איך מוכיחים שההרדמה היא שגרמה לנזק?
הנתבעים עשויים לטעון שהנזק נבע מהניתוח, ממחלת הרקע או מסיבוך שלא ניתן היה למנוע. גם סמיכות הזמנים לבדה אינה תמיד מספיקה כדי לייחס את הפגיעה להרדמה.
המומחה משווה בין המדדים בזמן אמת, התרופות שניתנו, הופעת התסמינים והבדיקות שלאחר האירוע, כדי לבחון את הקשר הסיבתי – כלומר, אם פעולה מוקדמת או שונה הייתה משנה את התוצאה.
הסכמה מדעת להרדמה – מה המשמעות המשפטית?
חוק זכויות החולה מחייב למסור למטופל את המידע הרפואי הדרוש באופן סביר כדי לקבל החלטה מושכלת על הטיפול. בהרדמה יש להסביר את סוג ההרדמה, הסיכונים המהותיים והחלופות המתאימות בנסיבות המקרה. בחתימה על טופס הסכמה מדעת המטופל מאשר כי קיבל את ההסבר וכי הוא מסכים לביצוע ההרדמה. עם זאת, עצם החתימה אינה מוכיחה בהכרח שכל ההסברים הנדרשים נמסרו בפועל.
חשוב להפריד בין השאלה אם ניתנה הסכמה מדעת לבין השאלה אם ההרדמה נוהלה לפי הסטנדרט המקצועי.
כאשר סיכון מהותי לא הוסבר והוא התממש, בודקים אם המטופל היה בוחר אחרת אילו קיבל את המידע. במקרים המתאימים עשויה לעלות גם טענה לפגיעה באוטונומיה.
כיצד נבדקת תביעה בעקבות רשלנות בהרדמה?
בשלב הראשון בודקים אם קיימת תשתית שמצדיקה את העלויות והזמן הכרוכים בתביעה. הבדיקה מתחילה בשיחה עם עורך הדין, ואם עולה ממנה שיש הצדקה להמשיך, עוברים לשלבים הבאים:
- אוספים את התיק הרפואי המלא מכל המוסדות שטיפלו במטופל לפני האירוע ולאחריו, ובכלל זה נתוני הניטור.
- בונים ציר זמן שמחבר בין ההכנה, ההרדמה, הניתוח, ההתאוששות והטיפול בנזק.
- מעבירים את החומר למומחה מתאים בהרדמה לבדיקה ראשונית, ולעיתים גם למומחה בתחום הנזק שנגרם.
- אם הבדיקה הראשונית מצביעה על בסיס רפואי לתביעה, עוברים לבדיקה מעמיקה של החומר ולכתיבת חוות דעת רפואית – כלומר, חוות דעת שתשמש לתמיכה בטענות בדבר הסטייה מהסטנדרט והקשר הסיבתי לנזק.
- לאחר השלמת חוות הדעת המעמיקה, מגבשים את כתב התביעה, מצרפים את חוות הדעת והמסמכים הנדרשים ומגישים את התביעה.
במקרים מסוימים מתברר שהנזק קשור גם לאופן ניהול ההרדמה וגם לרשלנות רפואית בניתוח. במקרה כזה ניתן לכלול בתביעה טענות הנוגעות לשני ההיבטים, בהתאם לממצאים הרפואיים.
מה גובה הפיצוי בתביעת רשלנות רפואית בהרדמה?
הפיצוי נקבע לפי הנזק והשלכותיו. בתביעה בעקבות רשלנות רפואית בהרדמה אפשר לדרוש, בהתאם למקרה, את ראשי הנזק הבאים:
- כאב וסבל.
- הפסדי שכר בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד.
- הוצאות רפואיות, טיפולים ושיקום.
- עזרת הזולת וסיעוד, לרבות עזרה שניתנה בפועל על ידי בני המשפחה.
- התאמות דיור, ניידות ואביזרים.
- הוצאות נלוות, ובכללן נסיעות לטיפולים.
- פגיעה באוטונומיה, במקרים המתאימים.
כאשר הפגיעה גורמת לנכות משמעותית, יש לחשב גם צרכים עתידיים לאורך שנים. אין סכום קבוע לרשלנות בהרדמה, והערכה מדויקת יותר אפשרית רק לאחר בחינת חומרת הנזק, השלכותיו והראיות הקושרות אותו להתנהלות הצוות.
מה כדאי לעשות אם עולה חשד לרשלנות?
מומלץ לשמור כל מסמך רפואי שהתקבל, לכתוב סמוך ככל האפשר לאירוע מה נאמר ועל ידי מי, ולתעד את הטיפולים ואת ההוצאות שנגרמו בעקבות הפגיעה. הבדיקה מתבססת על הרשומה, על העובדות ועל חוות דעת מקצועית.
מומלץ לפנות לייעוץ מוקדם ככל הניתן. מעבר לכללי ההתיישנות, בדיקה מוקדמת מקלה על איסוף החומר ועל בירור הגרסאות. השיחה הראשונית עם עו"ד עמית אוריה אינה כרוכה בעלות, ולאחר בדיקה מוקדמת של המסמכים ניתן להעריך אם יש הצדקה לפנות למומחה.
שאלות נפוצות
סיבוך מוכר הוא תוצאה שיכולה להתרחש גם כאשר הטיפול ניתן כראוי. רשלנות רפואית עולה כאשר הנזק נגרם עקב חריגה מהסטנדרט המקצועי, למשל מינון שגוי, היערכות לא מספקת לנתיב אוויר מורכב, ניטור לקוי או איחור בתגובה להידרדרות. לכן עצם התרחשות הסיבוך אינה מספיקה, ויש לבדוק כיצד הצוות פעל בזמן אמת.
כן. החתימה מלמדת שניתנה הסכמה לביצוע ההרדמה, אך אינה מוכיחה שהמטופל קיבל מראש הסבר מלא על הסיכונים והחלופות. היא גם אינה מהווה ויתור על טיפול ברמה סבירה או על הזכות לתבוע אם ההרדמה נוהלה ברשלנות.
את רצף האירועים משחזרים בעיקר באמצעות הרשומה הרפואית – גיליון ההרדמה, נתוני הניטור, התרופות והמינונים שניתנו, דוח הניתוח ורישומי ההתאוששות. במידת הצורך בוחנים גם תיעוד נוסף ועדויות של אנשי צוות או בני משפחה שפגשו את המטופל לפני הפעולה ולאחריה.
בבית חולים, התביעה מוגשת בדרך כלל נגד הגוף שמפעיל את בית החולים, ולעיתים גם נגד הרופא או גורמים נוספים, בהתאם לנסיבות. במסגרת פרטית ייתכן שיצורפו גם הרופא המרדים, בעל המרפאה או גורמים נוספים, בהתאם למסגרת הטיפול ולמקור הכשל.
במשרדנו השיחה הראשונית אינה כרוכה בתשלום. העלויות עשויות לכלול איסוף רשומות רפואיות, חוות דעת מומחה, אגרת בית משפט והוצאות נוספות. חוות הדעת הרפואית היא בדרך כלל ההוצאה המשמעותית ביותר בתחילת הדרך, ובמקרים מתאימים ניתן לבחון אפשרויות מימון.
שכר הטרחה בתביעות רשלנות רפואית נקבע בדרך כלל כאחוז מהפיצוי ומבוסס על הצלחה – כלומר, משולם רק אם מתקבל פיצוי. הוצאות ששולמו לצדדים שלישיים אינן בהכרח מוחזרות, ובית המשפט רשאי לפסוק הוצאות בהתאם לתוצאות ההליך.
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא שבע שנים, אך יש חריגים וכללים מיוחדים הנוגעים למועד גילוי הנזק ולקטינים. לכן לא נכון להסתמך על חישוב כללי בלי לבדוק את תאריכי המקרה.