רשלנות רפואית בדימום מוחי ובמפרצת מוחית – מתי תיתכן עילה לתביעה?

רשלנות רפואית בדימום מוחי ובמפרצת מוחית מתקיימת כאשר האבחון, הטיפול או המעקב חרגו מהמקובל וגרמו לנזק שאפשר היה למנוע או לצמצם. אם שוחררתם מהמיון ובהמשך התגלה דימום, אם ממצא של מפרצת לא זכה להתייחסות, או אם הטיפול התעכב ומצבכם הידרדר, כדאי לבדוק את רצף האירועים ואת השפעתו על הפגיעה.

אילו מקרים מצדיקים בדיקה של רשלנות רפואית בדימום מוחי?

תוצאה קשה לא תמיד מעידה על רשלנות. כדי לבדוק אם הייתה רשלנות רפואית, עורך דין רשלנות רפואית בוחן יחד עם המומחה הרפואי את ההחלטות לפי המידע שהיה לצוות בזמן אמת. חשוב להבחין בין דימום תת-עכבישי עקב קרע במפרצת, דימום בתוך רקמת המוח ודימום תת-קשיתי, המופיע בין היתר לאחר חבלה. הבירור והטיפול שונים, ולכן גם השאלות המשפטיות.

שחרור מהמיון או אבחון שגוי

כאב ראש פתאומי שמגיע לשיא עוצמתו בתוך דקות (כאב ראש רעמי), ירידה בהכרה או הופעה פתאומית של חולשה, קושי בדיבור או סימן נוירולוגי אחר מחייבים הערכה דחופה. הקאות ונוקשות בצוואר עשויות לחזק את החשד לדימום. אם המטופל שוחרר באבחנה של מיגרנה בלי בירור מתאים, בודקים מה הצדיק זאת. שיפור אחרי משכך כאבים אינו שולל דימום.

כאב ראש חריג יכול להקדים דימום ממפרצת ולעיתים לשקף דליפה מוקדמת. אם היו פניות קודמות בגלל כאב הראש, או שהתסמינים החמירו, בודקים אם הצוות היה צריך לבחון מחדש את האבחנה ולהרחיב את הבירור.

נפילה או חבלת ראש אצל מטופל שנוטל נוגדי קרישה

נטילת נוגדי קרישה מעלה את החשש לדימום אחרי חבלת ראש, גם כשהמטופל צלול. לפי מידע של משרד הבריאות, שימוש במדללי דם הוא אחד הקריטריונים לביצוע CT לאחר חבלת ראש. בבדיקת התיק בוחנים אם היה צורך בהדמיה, אם הייתה התייחסות להחמרה ומה היו הנחיות השחרור.

CT בוצע, אבל הבירור נעצר מוקדם מדי

רשלנות רפואית באבחון דימום מוחי יכולה להתבטא בפענוח שגוי או בהפסקת הבירור מוקדם מדי. לפי הנחיות NICE לבירור דימום תת-עכבישי, לאחר CT ללא חומר ניגוד שנעשה בתוך 6 שעות מתחילת התסמינים ופוענח ותועד כשלילי בידי רדיולוג, אין לבצע ניקור מותני באופן שגרתי. אך עדיין יש לשקול אבחנות אחרות ולקבל ייעוץ מומחה.

אם ה-CT השלילי בוצע אחרי 6 שעות, יש לשקול ניקור מותני. כאשר הבדיקה נדרשת, מבצעים אותה לפחות 12 שעות מתחילת התסמינים. כלל זה נוגע לחשד לדימום תת-עכבישי, ולא לכל סוגי הדימום. לאחר אישור דימום תת-עכבישי מבצעים CTA לאיתור מקורו, ובהתאם לממצאים שוקלים בדיקות כלי דם נוספות.

במישור המשפטי בודקים אם הממצאים חייבו המשך בירור ואם פעלו בעקבותיהם. מומחה לדימות יכול לעיין בצילומים המקוריים ולבחון אם הוחמץ ממצא שניתן היה לזהות בזמן אמת.

הדימום אובחן, אבל הטיפול התעכב

אחרי האבחון בודקים עיכוב בייעוץ נוירוכירורגי, בהעברה למרכז מתאים או בתגובה להידרדרות. בדימום תוך-מוחי נבחן גם הטיפול בלחץ הדם. אצל מטופלים שנוטלים נוגדי קרישה בודקים אם נדרש לנטרל את השפעתם, ואם הדבר נעשה בזמן, בהתאם לתרופה ולמצב המטופל.

לאחר דימום ממפרצת, המעקב נועד לזהות סיבוכים כמו הידרוצפלוס (הצטברות נוזל בחדרי המוח) ופגיעה מאוחרת באספקת הדם למוח, שעלולה להיות קשורה בין היתר לעווית של כלי הדם (וזוספאזם). ירידה בהכרה או הופעה פתאומית של חולשה, קושי בדיבור או סימן נוירולוגי אחר מחייבים הערכה ותגובה מתאימות. בתביעה בוחנים אם זיהוי מוקדם וטיפול בסיבוך היו יכולים לצמצם את הנזק.

אין טיפול אחיד לכל דימום מוחי, ולא כל דימום מחייב ניתוח או ניקוז. כדי לבסס טענה לרשלנות צריך להצביע על פעולה מסוימת שנדרשה באותו מקרה, על העיכוב בביצועה ועל הנזק שנבע ממנו.

רשלנות רפואית במפרצת מוחית – מה בודקים?

יש להבחין בין מפרצת שהתגלתה לפני שנקרעה לבין מפרצת שכבר גרמה לדימום. ההבדל משנה את מידת הדחיפות ואת השאלה שהמומחה צריך לענות עליה.

מפרצת ידועה שלא טופלה או לא הייתה במעקב

מפרצת יכולה להתגלות במקרה, בבדיקת הדמיה שבוצעה מסיבה אחרת. כשמפרצת מופיעה בפענוח, בודקים אם הממצא נמסר למטופל, אם הופנה למומחה מתאים ואם נקבעה תוכנית טיפול או מעקב. ממצא שלא זכה להתייחסות מחייב בחינה, במיוחד אם המפרצת נקרעה בהמשך.

עם זאת, כפי שמסביר המכון הלאומי האמריקאי למחלות נוירולוגיות ושבץ, בחלק מהמפרצות שלא נקרעו נכון להסתפק במעקב. העובדה שלא בוצע ניתוח אינה מוכיחה רשלנות. נבחנים גודל המפרצת, מיקומה וצורתה, עישון ויתר לחץ דם, היסטוריה משפחתית, הסיכון שבהתערבות, ובעיקר אם המפרצת גדלה או השתנתה בין בדיקות המעקב.

מפרצת שנקרעה או טיפול שגרם לפגיעה

דימום חוזר הוא סיכון משמעותי לאחר קרע במפרצת. הנחיות מקצועיות בישראל בתחום השבץ נשענות בין היתר על הראיות וההנחיות של איגוד השבץ האמריקאי. לפי ההנחיות האמריקאיות לטיפול בדימום תת-עכבישי ממפרצת, מומלץ לטפל במפרצת מוקדם ככל האפשר, רצוי בתוך 24 שעות מתחילת האירוע, ולהעביר את המטופל בזמן למרכז בעל מומחיות מתאימה. בבדיקת התביעה בוחנים מה גרם לעיכוב, אם היה מוצדק רפואית וכיצד השפיע על הנזק.

הטיפול יכול לכלול צנתור עם סלילים (קוילינג) או ניתוח לסגירת המפרצת בקליפס (קליפינג). אם נגרם נזק, בודקים את בחירת השיטה, ביצועה והתגובה לסיבוכים. בבחינת רשלנות רפואית בניתוח נבחן גם ההסבר על הסיכונים והחלופות, בהתאם לדחיפות. סיבוך מוכר אינו פוטר מבדיקת ההתנהלות.

הנחיות מקצועיות עוזרות למומחה לבחון את המקרה, אבל אינן קובעות לבדן אחריות משפטית בישראל. הבדיקה נעשית לפי הידע והפרקטיקה שהיו מקובלים במועד הטיפול.

איך מוכיחים שהכשל גרם לנזק?

בתביעת רשלנות רפואית יש להוכיח התרשלות, נזק וקשר סיבתי ביניהם. השאלה המרכזית היא מה היה צפוי לקרות אילו ניתן הטיפול המתאים בזמן, לעומת מה שקרה בפועל.

נדרשת חוות דעת רפואית כדי לבסס את הטענות. המומחה הרפואי המתאים משווה בין מצבו של המטופל בתחילת האירוע לבין ההידרדרות שחלה בהמשך, ובוחן אם טיפול נכון ובזמן היה יכול למנוע או לצמצם את הנזק.

הוא נעזר בשעות הפנייה, הבדיקות, האבחון והטיפול כדי להעריך אם אפשר היה למנוע חלק מהפגיעה. לדוגמה, אם המטופל הגיע כשהוא בהכרה ובהמשך סבל מדימום חוזר לפני שהמפרצת נסגרה, בודקים אם טיפול מוקדם יותר היה מונע את הדימום החוזר ואת תוצאותיו. מנגד, אם הנזק כבר היה בלתי הפיך לפני הפנייה, יהיה קשה לייחס אותו לעיכוב מאוחר יותר.

במקרים המתאימים, התביעה יכולה להתמקד בנזק הנוסף שנגרם בעקבות החמצת ההזדמנות לטפל במפרצת. ההבחנה הזו חשובה בהערכת סיכויי תביעת רשלנות רפואית ובהיקף הפיצוי.

חסר ברישום רפואי עלול להקשות על הוכחת מה שאירע. אם מחדל בתיעוד או בשמירתו גרם לנזק ראייתי, בית המשפט עשוי להעביר לנתבע את נטל ההוכחה לגבי העובדות שהחסר מונע לברר. הדבר אינו אוטומטי ואינו חל בהכרח על התביעה כולה.

מה אפשר ללמוד מתביעות שבהן טיפל המשרד?

תיקים שבהם טיפל המשרד ממחישים כיצד בוחנים עיכוב בטיפול והחלטות שגרמו לפגיעה מוחית, גם במצבים רפואיים אחרים.

בתיק שעסק בעיכוב בהעברה לטיפול באירוע מוחי, המטופל הועבר לבית חולים אחר רק אחרי כ-14 שעות ונותר עם נכות קשה. ההליך הסתיים בפשרה של כ-1.75 מיליון ש"ח.

בתיק אחר הושגה פשרה של 3.4 מיליון ש"ח בעקבות ניתוח להסרת גידול בראש, אחרי ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי. נטען שההחלטה על ניתוח חוזר ומיידי, במקום חלופה שמרנית, גרמה לפגיעה מוחית קשה. התיק ממחיש שגם ההחלטה להתערב, ולא רק ביצוע הניתוח, נבחנת. סכומי הפשרה בתיקים אלה אינם תחזית לפיצוי בתיק אחר, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

איזה פיצוי אפשר לתבוע?

הפיצוי בגין רשלנות רפואית בדימום מוחי נקבע לפי הנזק שאפשר לייחס להתרשלות ולפי השלכותיו על חיי הנפגע. הוא עשוי לכלול הפסדי שכר ופנסיה, עזרה וסיעוד, שיקום, טיפולים, התאמות דיור וניידות, וכן כאב וסבל.

פגיעה בזיכרון, בריכוז, בדיבור או בהתנהגות יכולה לפגוע ביכולת לעבוד ולחיות באופן עצמאי, גם כשהנפגע מסוגל ללכת. לכן חשוב לתעד את התפקוד בבית ובעבודה, לצד אחוזי הנכות הרפואית. במקרה של פטירה נבחנות זכויות העיזבון והתלויים, בהתאם לנסיבות.

איך מתחילים לבדוק את המקרה?

בדיקה מוקדמת של המסמכים מאפשרת לזהות אם יש בסיס להמשך בירור, מי הגורמים הרלוונטיים ומה צפויות להיות עלויות חוות הדעת. כדאי להכין:

• סיכומי ביקור בקהילה ובמיון, דוחות פינוי ותיק האשפוז המלא, כולל רישומי האחיות.
• צילומי CT, MRI ובדיקות כלי דם, יחד עם הפענוחים.
• רשימה קצרה של מועדי הפניות, השחרורים והשינויים במצב.
• רשימת התרופות שנלקחו באותה תקופה, ובמיוחד נוגדי קרישה.
• מסמכי שיקום ותיעוד של הפגיעה בעבודה ושל הצורך בעזרה.

אין צורך להמתין עד שכל החומר בידיכם. אפשר להתחיל מהמסמכים הקיימים ולהשלים את הרשומות בהמשך. לאחר בדיקת עורך הדין והמומחה אפשר להעריך אם יש בסיס להגשת תביעה.

בדיקת האפשרות לתביעה

אם אתם חושדים שנגרם לכם או לבן משפחה נזק בעקבות רשלנות רפואית בדימום מוחי או במפרצת מוחית, אפשר לפנות לשיחת ייעוץ ראשונית ללא תשלום. עו"ד עמית אוריה יבחן את פרטי האירוע והמסמכים הראשוניים, ויסביר מה נדרש כדי להעריך את עילת התביעה, את סיכוייה ואת העלויות הכרוכות בבדיקתה.

שאלות נפוצות בנושא רשלנות רפואית בדימום מוחי

אולי יעניין אתכם גם

• תביעה בעקבות איחור באבחון גידול מוחי אצל ילד
• תביעה על עיכוב בפינוי ועל עיכוב בטיפול באירוע מוחי
• פיצוי בעקבות ניתוח חוזר להסרת גידול בראש