Menu

קיצור תוחלת החיים

ראשי הנזק המיוחדים במקרים בהן קוצרה תוחלת החיים של הניזוק עקב מעשה עוולה

א. הפיצוי בגין “השנים האבודות”

לפני מספר שנים שונתה ההלכה כך שניתן לתבוע פיצוי אבדן השתכרות “בשנים האבודות”  הכוונה לאותן שנים שנגרעו מתוחלת חייו של הנפגע בשל האירוע המזיק.

על מנת לחשב את הפיצוי המגיע בשנים האבודות, עלינו לחשב את הכנסתו של הניזוק המת, ולהפחית ממנה את דמי הקיום/ידת קיום של הנפגע לפי תוחלת החיים הצפויה לו. כלומר, הפיצוי לוקח בחשבון את ההכנסה, את גילו של הנפגע, את משך חייו הצפוי ואת דמי הקיום שלו. דמי מחיה אלה הוגדרו ע”י בית המשפט העליון בפרשת אטינגר הידועה, כ”חסכון” שחוסך העיזבון במותו של הניזוק, ולמעשה זהו אותו חלק שהמנוח היה נוטל למחייתו  ואשר רק אותו יש להפחית מן הפיצוי הניתן בגין הפסד ההשתכרות בשנים האבודות (ע”א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז”ל ואח’ נ’ החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע”מ, תק-על 2004(1) 2452, בעמוד 2476).

למעשה, הפיצוי הניתן לעיזבון, כולל את אותו חלק מהכנסותיו של המנוח, שלא היה נוטל למחייתו שלו, ואשר היו מופנים, בעיקר, לתמיכה בתלויים ומקצתם לחיסכון. לכן, דחה בית המשפט בעניין אטינגר, את שיטת “הצרכים הבסיסיים”, ו”שיטת החסכונות”, והציע לעשות שימוש בשיטת הידות, בהפחתת “ידת הקיום” של הניזוק.

בפסק הדין בע”א 10990/05 פינץ נ. הראל (להלן: הלכת פינץ), נקבעו כללים  ליישום חישוב הפיצוי לעזבון בגין השנים האבודות בעקבות הלכת אטינגר. נפסק כי לגבי ניזוק עם תלויים כבמקרה דנן, יש לשום את הפיצוי לפי שיטת הידות, לפי הנתונים הקיימים לגבי מספר הנפשות במשפחתו של הניזוק, בתוספת ידה נוספת היא ידת החסכון: “לדוגמא לגבי ניזוק אשר לו אישה ושני ילדים, ייקבע הפיצוי לפי חישוב של שש ידות…סיכום דברינו בסוגיית שיטת החישוב: על בית המשפט לבחון את מצבו הקיים של הניזוק. אם אין לו תלויים, יש לפסוק לו פיצוי כניזוק חסר תלויים, לאמור: על פי שיעור גלובאלי של 30%. אם יש לו תלויים, ייקבע הפיצוי על פי שיטת הידות, תוך התבססות על מצב משפחתו הידוע, ולאחר הוספת ידת חסכון אחת.”

על אופן ביצוע חישוב הפיצוי לעזבון בשל אובדן ההשתכרות בשנים האבודות במקרה של הניזוק המת עם תלויים בהתאם להלכת אטינגר, ניתן ללמוד  מאשר נפסק ת.א. 1924/99 (מחוזי ת”א) צרור אורנית נ. המגן, שניתן ביום 31.3.05. בפסק דין זה מסבירה כבוד השופטת ענת ברון, כי יש לחלק את הכנסתו הפוטנציאלית של המנוח ל 5 ידות (באותו מקרה מדובר היה במשפחה שמנתה 3 נפשות ולא 4 כבמקרה דנן), ולהפחית את התוצאה דהיינו סכום ידה אחת, היא ידת הקיום מהכנסתו של המנוח. הסכום שנותר לאחר הפחתת ידת הקיום משכרו הפוטנציאלי של המנוח מהווה את ההפסד החודשי לעיזבון בשנים האבודות.           

ב. הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים

בנוסף לפיצוי בגין אבדן ההשתכרות בשנים האבודות, זכאי הניזוק שתוחלת חייו קוצרה גם לפיצוי בראש נזק נפרד של קיצור תוחלת החיים ואבדן הנאות החיים, וזאת כנגזרת של הערך החברתי בדבר קדושת החיים.

בגל הקשור אל פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים יפים דברי השופט ברנזון שנאמרו בעניין ע”א 15/66 פסח שנער ואח’ נ’ פריד חסן ואח’, פד”י כ(2), 455, בנושא הפיצוי הניתן על אבדן שנות חיים:


“כשאנו באים לאמוד את הפיצוי עבור אבדן חיים או קיצר תוחלת חיים לפי קנה המידה של אורך חיים בלבד, אין לשכוח כי אצלנו מאז ומתמיד החיים אין ערוך להם, חשיבות החיים וקדושת החיים הם מעל לכל. “כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת” (קהלת, ט’, ד’). בדרך כלל, מוכן אדם לסבול “יסורי מוות” ולהתקיים בתנאי חיים גרועים ביותר ובלבד להישאר בחיים. אין צריך לאמר כי שום כסף לא ישווה לאבדן חיים ולא יפצה על שלילת טוב החיים. אבל אם נגזר איכשהו לפצות על כך בכסף, חייב הסכום להיות פיצוי ממשי על אבדן דבר שהוא יקר מכל יקר.”

בעניין שנער נקבע כי קנה המידה לקביעת הפיצוי צריך להיות אורך החיים שאבדו והפיצוי צריך להיות ממשי. מאז פרשת שנער ובעיקר בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בפסיקת הפיצוי בראש הנזק של קיצור תוחלת חיים:

ת.א. 1751/96 (מחוזי י-ם) גרוס נ. פז גז, שניתן ביום 26.5.02 פסק השופט קמא פיצוי בסך 700,000 ש”ח לעזבון המנוחה, שמצאה מותה בגיל 3 כתוצאה משאיפת גז. השופט קמא מציין כי: “”פריצת הדרך” באה בשנים האחרונות , כאשר בתי המשפט החלו לפסוק סכומים “ממשיים” שיבטאו את קדושת החיים שאבדו או שקוצרו בעטיה של התנהגות המזיק. ראשית, הסתמנה המגמה שלפיה אמות המידה שלפי חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים …אינה צריכה להנחותנו. שנית, ניתן תוכן של ממש לביטוי שנקטו בתי משפט בפסקי דין רבים, כי “הגיע הזמן להגדיל את הפיצוי בראש נזק זה”.

בע”א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז”ל נ’ ד”ר זינגר יהורם (ניתן ביום 11/04/2005 בעליון ע”י כב’ השופטים רובינשטיין, ברק, גרוניס, פורסם באתר נבו) דובר באשה שנפטרה בגיל 50 לערך. בית המשפט העליון אישר פיצוי בסך 175,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים ואבדן הנאות חיים.

בע”א 8199/01 עיזבון המנוח עופר מירו ז”ל נ’ מירו, פד”י נז(22) 785, אישר בית המשפט העליון פיצוי בסך 500,000 בגין קיצור תוחלת חיים של צעיר שנרצח ביריה.

בת.א. 6475/02 (שלום י-ם) פיטרו איריס נ. קיבוץ דביר , נפסק ע”י כבוד השופט מוסק, פיצוי לעזבון של 900,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של ילד בן 4 שנפל לבור מים רותחים.

כיצד מחושב הקיצור בתוחלת החיים

אם כן, חישוב תוחלת חיים הוא מרכיב מרכזי בתביעות אלו, וככל שהוא משמעותי יותר כך גדלים הפיצויים. לפיכך, אחת השאלות החשובות ביותר היא איך מחשבים תוחלת חיים, וכאן התשובות אינן מדויקות לחלוטין או ידיעות מראש. כאשר מתבוננים על דוגמאות לחישוב תוחלת חיים מפסיקות שניתנו, רואים כי בית המשפט מסתמך הן על חוות דעת רפואיות והן על נתונים סטטיסטיים.

למשל, חישוב תוחלת חיים לאחר אירוע מוחי לוקח בחשבון את מצבו הרפואי של הניזוק, באמצעות חוות דעת של איש רפואה. חוות דעת זו מתעלמת מהנתונים הסטטיסטיים של האוכלוסייה בישראל ומתייחסת אך ורק להיבט הרפואי. בד בבד, מומחה מתחום הסטטיסטיקה יציג חוות דעת משלימה לפי טבלת תוחלת חיים, המחשבת את התוחלת בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוך ניקוי התחלואה של הניזוק. הפערים בין שתי חוות דעת אלו נותנות לבית המשפט אינדיקציה טובה ככל האפשר לגבי קיצור תוחלת החיים.

לפרטים נוספים בנושא ולקביעת פגישה עם עו”ד רשלנות רפואית, הנכם מוזמנים לפנות אל משרדנו בטלפונים 076-5384252 ו– 054-7654014 או במייל amit@uria-law.com.

קיצור תוחלת חיים

לבירורים ומידע נוסף צור קשר

דילוג לתוכן