Menu

פסיקת פיצויים עונשיים בישראל

הסעד של פיצויים עונשיים שמור לאותם מקרים מיוחדים בהם ישנה חשיבות מיוחדת לצורך בענישה והרתעה, מעבר לצורך בפיצוי “תרופתי” מתקן, שנועד להשיב את מצבו של  הניזוק לקדמותו ככל הניתן, ובכך הוא חורג מן המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין.           

פיצויים עונשיים הוגדרו בספרות המשפטית “כפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק בסכום שאינו משקף הערכה של הנזק שגרם המזיק לניזוק על ידי עוולה, אלא בא להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה ובכך לבטא סלידה ממנה” (א’ ברק, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית ,בעריכת ג’ טדסקי, מהדורה שניה, 1976 עמ’ 579).

הפסיקה בישראל מכירה באפשרות לחייב בפיצויים עונשיים בנזיקין במקרים מתאימים בהם נלווה אשם ברמה גבוהה לפגיעה קשה במיוחד. כך לדוגמא במקרים הבאים:

הסגת גבול וגרימת נזק –  ע”א 277/55 רבינוביץ’ ואח’ נ’ סלע בע”מ, פ”ד יב 1261

הוצאת לשון הרע – ע”א 30/72 פרידמן נ’ סגל, פ”ד כז(2) 225 237

עוולת תקיפה – ע”א 256/62 רחמני נ’ משיח ואח’, פ”ד יז 552, 558 ; ע”א 216/54 שניידר נ’ גליק פ”ד  ט 1131 33.     

הפיצויים העונשיים אינם באים לבטא את גודל נזקו של הנפגע, אלא לבטא את גודל עוולתו של המעוול, כשהרציונאל אינו
פיצוי במובן של תיקון העוול, אלא דווקא ובעיקר ענישה והרתעה. בפיצוי העונשי יש כדי לחזק את ההרתעה היעילה, במיוחד בשעה, שאין המשפט הפלילי חל מסיבות שונות או אף בנוסף אליו במקרים המתאימים.

המסר ההרתעתי והחינוכי שבפיצוי העונשי חשוב במיוחד במצבים קיצוניים של פגיעה בפרט, שנודעת להם גם השלכה ציבורית רחבה. וראה דברי בית המשפט העליון בע”א 9656/03 עזבון ברטה מרציאנו ז”ל נ. ד”ר זינגר:

“כעולה מכל אלה, החלטה על פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא עניין חריג, במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד, ובפרט כאלה שיש עמם מעין כוונה” ועוד נאמר שם כי “הראציונאל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו “ריפוי” או “תיקון”, כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונאל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד, או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל”. 
וראה גם דברי כבוד ס. הנשיא, השופט  א. ריבלין בפרשת אטינגר (ע”א  140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז”ל נ. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פד”י נח (4) 486:

“במישור המעשי, הודגש הערך המוסף הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, בעיקר באפקט ההרתעה והחינוך כנגד מעשים הראויים לגינוי, ובחיזוק ההגנה לזכויות הראויות. זאת, לא פעם, בהקשרים או בנסיבות, אשר ידו של המשפט הפלילי אינה מגעת אליהם. זאת ועוד: הניזוק, שטרח וקידם את האינטרס הציבורי הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, הוא המתאים ביותר לקבלתם” (עניין אטינגר, לעיל, פסקה 75).

עוד נאמר בפסק הדין בעניין אטינגר, הדברים הבאים:

“…על כן, סבר הלורד Devlin כי אין לפסוק פיצויים עונשיים אלא מקום בו יש לכך הסמכה מפורשת בחוק, וכן בשתי קטגוריות נוספות של מקרים: האחת, מקרים בהם פעלו עובדי-מדינה בצורה פוגענית, שרירותית או בלתי-חוקתית (oppressive, arbitrary or unconstitutional); והאחרת, מקרים בהם מעשה העוולה של המזיק היה מחושב על-ידו במטרה להביא לו, למזיק, טובת הנאה בשיעור העולה על סכום הפיצוי הצפוי. “…” (שם, פסקה 77).

וראה גם דבריה של כב’ השופטת פרוקצ’יה בע”א 9225/01 זיימן נ’ קומרן:

“אין להוציא מכלל אפשרות כי, בבוא העת ובמקרה מתאים, עשוי בית המשפט בישראל לשקול אפשרות להטיל פיצויים לדוגמא גם בגין הפרת חובת אמון בידי בעל תפקיד החב חובה מיוחדת במילוי תפקידו, וזאת גם מקום שהנפגע מהפרה כזו לא הצליח להוכיח נזק מיוחד בגינה. יש להניח, כי גם אם ביום מן הימים ייעשה שימוש באמצעי זה בהקשר זה, הוא ייוחד למקרים קיצוניים של הפרה חמורה ואשם כבד. (שם, עמ’ 23)

ניתן להוסיף גם את עמדתו של המשפט העברי בסוגיה זו, כפי  שנדרש לכך השופט  רובינשטיין בע”א 9656/03 עזבון מרציאנו נ’ ד”ר זינגר שלעיל, שם נאמר כי:

“מעטים הם הפיצויים העונשיים בהלכה, שככלל בה “מי שהזיק ממונו יינזק בממונו באותו סכום ממש” (רמב”ם מורה נבוכים מהדורת מיכאל שוורץ,  חלק ג’ פרק מ”א, עמ’ 578), קרי גישתה היא תשלום נזק בגובה הנזק. עם זאת, יש לחומרת המעשים מקום בקביעת הפיצויים (שם, עמ’ 508). מטרתה של ההתיחסות לחומרה היא ההרתעה: “להרתיע מזה ניתן רק בעונש כבד וחמור” (שם). ישנם מקרים של פיצויים קנסיים – שעה שישנם חומרה מיוחדת או לקח מיוחד: תשלומי כפל שמשלם גנב, תשלומי ארבעה וחמישה שמשלם גנב הטובח או מוכר שה או שור (ראו משה בר – ניב (ברונובסקי) “היבטים כלכליים בדין כפל, ארבעה וחמישה”, דיני ישראל י”ז, רי”א), וכן נושאים כמו אינוס, פיתוי ומוציא שם רע, שהצד השווה בהם הוא חומרתם.”

לסיכום, פסיקת פיצויים עונשיים מהווה חריגה מדיני הנזיקין הקלאסיים מטרתם השבת המצב לקדמותו. פסיקת פיצויים עונשיים בתיק נזיקין תיעשה במקרים נדירים יחסית בהם הרשלנות חמורה במיוחד או יש בה אלמנט של זדון או פגיעה מכוונת בערכים חברתיים חשובים, כגון פגיעה בשם הטוב, פגיעה גופנית, תקיפה, וכן במקרים מתאימים בהם קיים אנטרס ציבורי בהוספת אלמנט נוסף של הרתעה שאין לה פיתרון במסגרת הליך פלילי.

לבירורים ומידע נוסף צור קשר

דילוג לתוכן