נזק ראייתי בתביעות רשלנות רפואית

מה קורה כאשר ברשומה הרפואית חסר מידע מהותי, בדיוק זה שנדרש כדי להוכיח קיומה של רשלנות רפואית? לא פעם, מטופלים המבקשים לבחון את הטיפול שקיבלו נתקלים בחומה:

• דו"ח ניתוח חסר שלא מפרט כראוי את הפעולות שביצע המנתח.
• תיק רפואי שחסרים בו מסמכים מהותיים שאמורים היו לשקף את הטיפול שניתן בזמן אמת.

מקרים אלה נכנסים תחת הקטגוריה המשפטית של נזק ראייתי.

מהו נזק ראייתי וכיצד הוא משפיע על ניהול התביעה?

הלכה פסוקה ומושרשת היטב בדיני הנזיקין בכלל, ובתביעות רשלנות רפואית בפרט, קובעת כלל ברור: 

בחסר מהותי ברשומה הרפואית – קל וחומר כאשר מדובר בתיעוד של הליך כירורגי פולשני ומורכב – יש להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע (המוסד הרפואי). המשמעות היא שעל המוסד הרפואי להוכיח כעת בראיות פוזיטיביות כי לא התרשל בטיפול.

בפסיקה נקבע כי נזק ראייתי מתגבש כאשר הנתבע, במעשה או במחדל רשלני (כגון אי-ניהול רישום רפואי תקין או אי-ביצוע בדיקות נדרשות), שולל מהתובע את האפשרות להוכיח קשר סיבתי או התרשלות. במצב כזה, עובר אל הנתבע הנטל לשלול את קיומם של אלה.

מדוע הדוקטרינה הזו כה חשובה?

דוקטרינה משפטית זו נועדה להתמודד עם פערי הכוחות המובנים בסיטואציה הרפואית. המוסד הרפואי מחזיק במונופול על המידע ובשליטה מוחלטת על הליך הרישום, וכאשר הוא כושל בתיעוד הפעולות בזמן אמת, הנפגע העיקרי הוא המטופל.

מטרתו של הרישום הרפואי אינה רק לשמש כלי עזר לצוות המטפל, אלא להוות ראיה אובייקטיבית המאפשרת בחינה בדיעבד של סבירות שיקול הדעת הרפואי.

כאשר רישום זה חסר, פגום או בלתי קריא, נמנעת מהמטופל הניזוק האפשרות הבסיסית להוכיח את תביעתו ולהתחקות אחר השתלשלות האירועים המדויקת שהובילה לנזקו. לכן, עורך דין רשלנות רפואית יכול לטעון "נזק ראייתי" כדי להעביר את נטל השכנוע, באותו עניין שלגביו קיים חוסר ראייתי, מהתובע אל הנתבע.

נזק ראייתי בתביעת רשלנות שייצגנו

במקרה בו טיפלנו בעבר, תביעת רשלנות בלידה עקב כשל בית החולים בשמירה על הרשומה הרפואית של לידה, אשר הסתיימה למרבה הצער בלידת תינוק עם שיתוק מוחין. עדותה של האם אודות נסיבות חריגות בחדר הלידה, ביחד עם העברת הנטל לפי דוקטרינת הנזק הראייתי, הספיקו כדי לבסס את התביעה ולהביא להסדר פשרה משמעותי בגין הנזק שנגרם ליילוד.