חוק ההתיישנות – רשלנות רפואית

חוק התיישנות רשלנות רפואית קובע כי התיישנות תביעות רשלנות רפואית קורית תוך שבע שנים מהיום שבו נגרם הנזק למטופל, כתוצאה מפעולה רשלנית מצד הגורם הרפואי המטפל.

עם זאת, ישנם מספר מקרים חריגים לכלל זה. לדוגמא:

• התיישנות שלא מדעת – במידה והמטופל לא ידע וגם לא יכול היה לדעת כי נגרמה לו רשלנות רפואית מצדו של הגורם הרפואי או שקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית, שנגרמה לו, לבין הנזק. במצב כזה, יכול המטופל להגיש תביעה תוך שבע שניםמהיום שבו התובע גילה או היה צריך לגלות את הרשלנות או את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לו לבין הרשלנות הרפואית.
• קטינים – במקרה של קטין, שהיה בן פחות משמונה-עשרה שנים בזמן שבו קרתה הרשלנות הרפואית כלפיו, השנים נספרות החל מהגיע הקטין לגיל שמונה-עשרה שנים.
• הודעת צד ג’ – אם התובע הוא צד ג’ לרשלנות הרפואית, אז שבע השנים להגשת התביעה נספרות החל מהיום שבו הוגשה התביעה נגד המטפל על ידי המטופל עצמו.
• הודאה בזכות – אם הגורם הרפואי הנתבע מודה בזכות של המטופל התובע, אז שבע השנים להגשת התביעה נספרות החל מיום ההודאה של הצד הנתבע.

חשוב לציין כי חוק התיישנות רשלנות רפואית הוא חוק מחייב, כך שיש להגיש את התביעה במסגרת תקופת שבע השנים הקבועה בחוק ואין לחרוג ממנה.

משמעות התיישנות תביעות נזיקין – רשלנות רפואית

במידה ותביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית מוגשת לאחר תקופת שבע השנים, הקבועה בחוק, ולא מתקיים אחד המצבים החריגים, שמוזכרים לעיל, היא תידחה על הסף ולא תידון בבית המשפט. על כן, לא ייחשב המטופל התובע לזכאי לפיצוי בגין הרשלנות הרפואית שנגרמה לו והנזקים הנגררים בעקבותיה.

תביעת נזיקין נפוצה היא תביעה בגין נזקי גוף, המהווים פגיעה פיזית שנגרמה למטופל כתוצאה מהרשלנות הרפואית. התיישנות נזקי גוף היא מגבלת זמן שבמסגרתה ניתן להגיש תביעה בגין נזקי גוף, העומדת גם היא על שבע שנים. במידה ומטופל נפגע פיזית, כתוצאה מרשלנות רפואית מצד רופא או חבר צוות רפואי, ולא הגיש תביעה במהלך שבע השנים שלאחר מכן לא יהיה זכאי המטופל, לפי חוק התיישנות רשלנות רפואית, לפיצוי בגין הנזק הפיזי שנגרם לו. זאת, גם אם הנזק חמור, ארוך-טווח או קבוע ואף מעיב על שגרת חייו או איכות חייו.