כאשר מוגשת תביעת נזיקין כנגד מזיק אחד או מספר מזיקים, נשמעת פעמים רבות מפי הנתבע – המזיק, הטענה כי יש גורמים נוספים הנושאים באחריות לנזק שנגרם ולכן הוא צריך לשאת רק בחלק מסויים מהפיצוי כלפי הניזוק ולא בכולו, אם הטענה תתקבל עשוי התובע לצאת וידיו על ראשו, במקרה בו אינו יכול להפרע מגורמי הנזק האחרים שאינם ידועים או נעלמה או חדלי פרעון.

האם יש ממש בטענה זו?

ברוב המקרים תהיה התשובה לשאלה זו שלילית וכל אחד מהמזיקים ישא בחבות למלוא הנזק שנגרם לניזוק, ובמה הדברים אמורים:

הדין הישראלי קובע כי ביחס שבין הניזוק למזיקים – נושא כל אחד מהמזיקים במלוא החבות על הנזק שנגרם לניזוק, אם הנזק עצמו אינו ניתן לחלוקה, גם אם מעשה הנזיקין, קרי העוולה נעשתה בנפרד ולא במשותף, כלומר לא מדובר בשני מזיקים שפעלו בשיתוף ובתיאום ביניהם..

דוגמאות:

מעוולים בנפרד שגרמו לנזק בלתי ניתן לחלוקה – נניח מקרה בו ילד נופל ממצוק בטיול שנתי ונפגע אנושות. לאחר שמיעת הראיות קובע בית המשפט, כי האשמים במחדל שגרם לנפילת הילד הם בית הספר עצמו שלא דאג להשגחה מספקת על התלמידים, רשות שמורות הטבע שלא דאגה שהמסלול יהיה בטוח לצועדים, ומשרד החינוך שלא דאג להנחיות מתאימות לבתי הספר ביחס לטיולים שנתיים. במקרה כזה מדובר בשלושה מזיקים בנפרד שגרמו לנזק בלתי ניתן לחלוקה – התוצאה: הניזוק יכול לתבוע את כל אחד מהמזיקים את מלוא הנזק (כמובן שרשאי לקבל רק פעם אחת את מלוא הפיצוי שנפסק) ואילו החלוקה בין המזיקים לבין עצמם תיעשה בהתאם למבחן האשם המוסרי, כפי שיקבע ע”י בית המשפט. במצב זה לא ישא הניזוק בסיכון שאחד המזיקים, הוא חדל פרעון או שאינו מבוטח או מתחמק מתשלום, וניתנת לו הבחירה לפנות לבעל “הכיס העמוק” כדי לקבל פיצוי על מלוא נזקיו.

התובע יכול לתבוע את כל המזיקים ולגבות מכל אחד מהם את מלוא הפיצוי שיפסק. החבות של הנתבעים כלפי התובע היא “ביחד ולחוד”.

מעוולים במשותף – נניח מקרה בו כנופיית חוליגנים תוקפת בצוותא חדא אדם וגורמת לו נזק, במקרה כזה אין זה משנה האם ניתן להפריד בין הנזקים  שגרם כל אחד מהתוקפים בצוותא, שכן הם פעלו במשותף – במקרה כזה יכול הניזוק לתבוע את כל אחד מיחידי המזיקים על מלוא נזקיו.

שונה הדבר כאשר מדובר במעוולים בנפרד אשר גרמו לנזק הניתן לחלוקה, לדוגמא:

אדם הותקף בפארק ע”י שני כלבים שלא היו קשורים כנדרש וללא מחסום פה, הכלבים היו בהשגחת  שני אנשים שונים (ללא תיאום ביניהם). כלב אחד נשך את הניזוק ברגל וכלב שני נשך את הניזוק ביד. במקרה זה מדוברים במעוולים בנפרד (בעלי הכלבים לא הכלבים) שגרמו לנזק ניתן להפרדה, לכן ישא כל אחד מהם בפיצוי רק על הנזק שנגרם ע”י הכלב שבבעלותו ולא על מלוא הנזק שנגרם. לעומת זאת אם לא ניתן לדעת מה חלק הנזק שנגרם ע”י כל אחד מהכלבים, ישאו כל אחד מבעלי הכלבים בחבות מלאה כלפי הניזוק על מלוא הנזק שנגרם לו והוא יוכל לתבוע אותם ביחד ולחוד על מלוא נזקיו.  

במקרה שנידון בפסיקה ואף הגיע לדיון נוסף בבית המשפט העליון נקבעה הלכה, שגם במקרה בו הותקף אדם ע”י שלושה כלבים של שלושה אנשים שונים שזהותו של אחד מהם אינה ידועה, ולא ניתן לקבוע איזה נזק גרם כל כלב. יחובו כל אחד מבעלי הכלבים שזהותם ידועה במלוא הנזק כלפי התובע (דנ 15/88  שמואל מלך נ’ ורדה קורהויזר).

באותם מקרים בהם חבות המזיקים היא ביחד ולחוד גוברים הסיכויים כי הניזוק יזכה לפיצוי על מלוא נזקיו ולא יעמוק בפני שוקת ריקה מול מזיקים שאינם סולבנטיים. בכך מוגשמת מטרת דיני הנזיקין להחזיר את מצב הניזוק לקדמותו.

המזיקים יוכלו להמשיך בהליכים בינם לבין עצמם לגבי קביעת חלקו של כל אחד מהם וישאו בסיכון שלא ניתן יהיה לקבל שיפוי בפועל ממי מן המזיקים שלא ניתן להפרע ממנו.