בתביעה המתבררת בימים אלה בבית המשפט עומדת על הפרק ההכרעה בשאלה, אם יש לראות רופא מנתח שחתך בטעות במהלך ניתוח להוצאת כיס המרה , בגישה לפרוסקופית,  את צינור המרה הכבדי המוביל מן הכבד אל המעי, כמי שהתרשל ופעל בחוסר זהירות.

לטענת התובעת, התרשל הרופא בכך, שחתך את צינור המרה המוביל אל הכבד, ללא זיהוי ודאי של המבנה האנטומי ומבלי שנקט באמצעי הזהירות המתאימים בטרם החיתוך.

מנגד, טוען הרופא, כי מדובר בטעות בלתי נמנעת מסוג MISCONCEPTION דהיינו עיוות ויזואלי בזיהוי המציאות, הנגרם כתוצאה מהדו מימדיות ואבדן יכולת המישוש בניתוח לפרוסקופי, ואינה תוצאה של חוסר זהירות/רשלנות מצידו.

על כך משיבה התובעת, כי התופעה של MISCONCEPTION היא תופעה ידועה בניתוחים לפרוסקופיים, וכי על המנתח לקחת אותה בחשבון ולהוכיח לעצמו את הזיהוי האנטומי בטרם יתחיל בפעולת החיתוך, ובמקרים של חוסר ודאות יעשה צילום או יעבור במיד הצורך לניתוח פתוח.

מעדויות המומחים בבית המשפט עולה, כי מאז בוצע המעבר מניתוח פתוח להוצאת כיס המרה, כפי שהיה בעבר, לניתוחים לפרוסקופיים להוצאת כיס מרה, חלה עלייה משמעותית במקרי הפגיעה בצינורות המרה. מדובר על סיבוך המתרחש ב- 0.5% מכלל הניתוחים הלפרוסקופיים להוצאת כיס מרה.

ניתוח לפרוסקופי להוצאת כיס המרה הינו ניתוח נפוץ מאז תחילת שנות ה-90 המתבצע באמצעות חדירה לבטן ממספר חורים קטנים, להבדיל מפתיחתה בניתוח המסורתי. המנתח פועל באמצעות מכשור המוחדר דרך החורים, ומצלמה המאפשרת לו לצפות בזירת הניתוח.

התיק עומד כעת בפני הכרעת בית המשפט.