הזכות לפרטיות הינה זכות מהותית בעלת חשיבות רבה ומהווה חלק מנשמת אפה של השיטה הליברלית דמוקרטית. שמירה על הזכות לפרטיות מביאה לאדם שלווה וביטחון בדלית אמותיו והפרתה יש בה כדי לערער את כל אלה .

כזכות מהותית “זכתה” להכלל בין הזכויות המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שם נקבע בסעיף 7 (א) כי  “כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו“.

בע”פ 5026/97 ג’ק גלעם נ’ מ”י, תק-על 99(2), 1149, 1153 נאמר כי:

“פרטיותו של אדם היא כבודו וגם קניינו. זוהי המסגרת באמצעותה הוא עשוי, אם הוא בוחר בכך, לפתח את עצמיותו ולקבוע את מידת המעורבות של החברה בהתנהגותו ובמעשיו הפרטיים. זהו “מבצרו” הקנייני, האישי והנפשי.
זכות זו מהווה את אחת מזכויות היסוד של האדם בישראל. היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו“

יחד עם זאת הזכות לפרטיות כזכויות יסוד אחרות אינה זכות מוחלטת ולעיתים יש לאזנה מול זכויות וערכים מוגנים אחרים המתנגשים בה בנסיבות ספציפיות. לדוגמא הזכות לפרטיות מול ביטחון המדינה או ביטחון הציבור, או חופש הביטוי מול הזכות לפרטיות.

המחוקק ניסה לערוך את האיזון הראוי בחוק הגנת הפרטיות, הקובע את עילת התביעה בגין הפגיעה בפרטיות, אך מסייג את היקפה בנסיבות שונות.

סעיף 29א(ב)(1) לחוק קובע כי  “רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק”, במקרה של פגיעה בפרטיות.

בתי המשפט פוסקים בשנים האחרונות פיצויים משמעותיים של עשרות ואף מאות אלפי ₪ בגין פגיעה בפרטיות ולהלן נביא מספר דוגמאות:

בת.א 8432/06 פסק כבוד השופט שפירא פיצוי של 180,000 ₪ בשל הפרת חובת הסודיות של רופאה אשר גילתה לאביה של קטינה את דבר היותה בהריון מה שמנע ממנה את האפשרות לבצע הפלה שלא בידיעתו.

במקרה אחר נפסק פיצוי של 150,000 ₪ בגין פרסום פרטיהם של בני זוג בפסק דין גירושין באינטרנט, תוך הלבנת פניו של בן הזוג בפני חבריו בקהילה המשפטית למרות שהדיון התקיים בדלתיים סגורות (ת.א 14383/06 שלום י-ם).

בשני המקרים סבר בית המשפט, כי הוכח קיומו של נזק, אותו כימת לפיצוי על דרך האומדנה,  ולפיכך חרג מהסכום המקסימלי לפיצוי ללא הוכחת נזק, כאמור לעיל.