חשוב לדעת: תקופת התיישנות המקוצרת בתביעות ביטוח

קיימת הנחה רווחת בציבור שכל תביעה מתיישנת לאחר 7 שנים. ואכן חוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של 7 שנים לרוב סוגי התביעות ותקופת התיישנות ארוכה יותר לתביעות במקרקעין.

הנחה זו גורמת לכך, שרבים וטובים ישנים על זכויותיהם ומחכים לזמן “מתאים יותר” להגשת תביעה לפיצוי על פי חוזה ביטוח. (לדוגמא: עד לאחר המועד בו נקבעה נכותם או עד למיצוי המו”מ עם חברת הביטוח, או סתם עד שיתעורר “החשק” להתעסק בעניין) אותם אנשים אינם מודעים לכך, שבינתיים התיישנה תביעתם נגד חברת הביטוח, והיא תידחה מטעם זה בלבד.

וזאת יש לדעת: ס’ 31 לחוק חוזה ביטוח קובע תקופת התיישנות מקוצרת של 3 שנים לאחר קרות מקרה הביטוח. הפסיקה פירשה בצמצום את המושג “מקרה ביטוח”, וקבעה כי מקרה הביטוח ממנו מתחיל מירוץ ההתיישנות, הינו מועד יום קרות התאונה, המועד בו נגרם הנזק, גם אם הנזק עצמו לא התגבש במלואו באותו מועד.

כלומר, גם אם המצב הרפואי התייצב רק לאחר 4 שנים וקביעת מומחה רפואי לגבי אחוזי הנכות ניתנה אחרי 5 שנים, התביעה כבר התיישנה לאחר 3 שנים מהמועד בו התרחשה התאונה/הנזק. כך נקבע בפסיקה שאין בהמתנה לקביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לדרגת הנכות כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, גם אם הפוליסה מכירה בקביעת מל”ל לגבי הנכות כמחייבת את הצדדים לפי הסכם הביטוח.

עם זאת מבהיר סעיף 31 וקובע כי במידה ומקרה הביטוח הוא נכות שנגרמה למבוטח עקב מחלה או תאונה, מתחיל מירוץ ההתיישנות מן המועד בו זכאי המבוטח לתבוע את חברת הביטוח. לדוגמא אם הפוליסה מתנה את זכות התביעה בקביעת דרגת הנכות ע”י גוף מסויים, יתחיל מירוץ ההתיישנות מרגע פסיקתו של אותו גוף.

עוד לא אבדה תקוותנו:

מי שתופס כעת בראשו בתדהמה, ומבין כי תביעתו כנגד חברת הביטוח התיישנה יוכל לשאוב עידוד מן העובדה שחוק ההתיישנות קובע מספר מצבים מוגבל בהם תוארך תקופת ההתיישנות – גם זו המקוצרת על פי חוק חוזה ביטוח למשל:

• בתקופה בה סבל המבוטח מליקוי נפשי או שכלי אשר מנע ממנו לדאוג לעניניו, ובמידה ומונה לו אפוטרופוס בתקופה עד שהעובדות הרלבנטיות הועברו לעיונו.
• בתקופה שהיה המבוטח קטין עד הגיעו לגיל 18.
• במקרה בו עובדות התרחשות המקרה הביטוחי לא היו בידיעתו של המבוטח ולא היו צריכים להיות גם אם פעל בשקידה ראויה, לדוגמא: במקרים בהם הנזק היה נסתר וצץ רק במועד מאוחר יותר.
• כשיש הודאה של חברת הביטוח בזכותו של המבוטח בפיצוי, או ביצוע מקצת הזכות על ידע (לדוגמא תשלום חלקי למבוטח), תתחיל תקופת ההתיישנות של 3 שנים מאותו מועד.

כמו כן, הכירה הפסיקה במצבים בו חוסר תום לב של חברת הביטוח יגרום להארכת תקופת ההתיישנות. לדוגמא, ניהול מו”מ ביחס לגובה הפיצוי מבלי לציין מפורשות בכתב בפני המבוטח, כי תקופת ההתיישנות עומדת לחלוף, וחברת הביטוח אינה מסכימה להארכתה.

יש להבהיר, כי על פי ס’ 70 לחוק חוזה ביטוח, בביטוחי אחריות – ביטוחים המכסים את אחריות המבוטח כלפי צד שלישי,  תקופת ההתיישנות המקוצרת אינה מתחילה כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי כנגד המבוטח.

כמו כן, כאשר מדובר בתביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי (פיצוי על נזקי גוף בתאונת דרכים), שאז תקופת ההתיישנות היא 7 שנים.

לסיכום, בכל תביעה, קל וחומר בתביעה על פי חוזה ביטוח, יש להיות עירני ולפעול בהקדם למימוש הזכות, תוך התייעצות עם עורך דין, על מנת להמנע ממצב בו המבוטח נח על זרי הדפנה, וסופר בדמיונו את הכסף העתידי שיקבל, ובינתיים תביעתו מתיישנת והוא יוצא מבית המשפט כשידיו על ראשו, אבל וחפוי ראש.